אומנות יהודית על אדמה יהודית? תפיסת המושג 'אדמת יהודים' בנאומו של מרטין בובר בקונגרס הציוני החמישי (1901)

נועה אברון ברק

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

הדיון התאורטי על אומנות ישראלית מתחיל לרוב בנאומו של מרטין בובר בקונגרס הציוני החמישי בבאזל בשנת 1901. בנאום זה קרא בובר ליהודים ציונים להשתתף ביצירתה של תרבות יהודית מודרנית — בין השאר באמצעות יצירת אומנות יהודית מודרנית. בדבריו בפני המליאה השתמש בובר במושג 'אדמה' בכלל ו'אדמת יהודים' בפרט. בהיסטוריוגרפיה של האומנות הישראלית המושג נקרא בצורה מילולית ו'אדמת יהודים' נתפסה כאדמת ארץ ישראל. למעשה הנאום בקונגרס הוא ראשית הפרדיגמה הארץ ישראלית העומדת במרכז העשייה האומנותית בישראל: אומנות יהודית מודרנית נוצרת כאשר, ורק כאשר, היהודי חוזר לאדמתו — היא אדמתה של ציון — היא ארץ ישראל. במאמר זה אקרא מחדש את נאומו של בובר בקונגרס הציוני החמישי תוך דיון בהגותו המורחבת. עיון זה יוביל להצעת פרשנות חלופית לפרשנות המקובלת כיום למושג 'אדמת יהודים' בכל הקשור לנאום בקונגרס ולהצגת זווית חדשה בהבנתה. הטענה המרכזית במאמר היא שבניגוד לקריאה הרווחת והמילולית של המושג 'אדמת יהודים' בהיסטוריוגרפיה של האומנות הישראלית, ניתן לפרש את המושג בצורה מטפורית: 'אדמת יהודים' כמטפורה עבור קהילה יהודית, חברת בני אדם המהווה מבנה חברתי הדדי-תומך המאפשר לאומנות יהודית לצמוח בקרבה בכל מקום בעולם. לאדמת ארץ ישראל אין עדיפות על פני אדמה אחרת בקריאה זו. (מתוך המאמר)
Original languageHebrew
Pages (from-to)49-80
Number of pages32
Journalחידושים בחקר תולדות יהודי גרמניה ומרכז אירופה
Volume24
StatePublished - 2022

Cite this