Abstract
אחרית הדבר של הספר נפתחת באזכור מותו של המשורר הבדואי סלימאן אבן עדיסאן בינואר 1992, שששון בר־צבי ראה בו את אחרון המשוררים החשובים בנגב. המחברים מציינים כי בארבעים השנים שחלפו מאז יצירותיו האחרונות (אשר עסקו במאבק הבדואי נגד המדינה על אדמות הנגב), נשבה רוח חדשה בשירה הבדואית, תקופה שעליה אנו יודעים מעט ושאינה מיוצגת באוסף בר־צבי. הפרק דן בארבעה סגנונות לשוניים עיקריים בדיבור הבדואי בנגב: דיבור חולין (plain colloquial), דיבור קויני בין-להגי (koineized colloquial), לשון השירה (poetic idiom), וסגנון מליצי חרוזי של המשפט הבדואי. המחברים מסכמים כי חרף השמועות על שקיעתה של השירה הבדואית המסורתית אל מול תמורות הזמן, היא ממשיכה להוות כלי ביטוי דינמי ורלוונטי, הכפוף למגבלות צורניות ורגיש לזמן, להקשר התרבותי ולנורמות הלשון.
| Translated title of the contribution | Epilogue - Rumors of the Demise of Poetry Have Been Premature: A Look Ahead, a Look Back, and a Quick Reflexive Glance |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Title of host publication | הלעג והתוכחה |
| Subtitle of host publication | שירת המחאה והביקורת של הבדואים בנגב |
| Editors | קובי פלד |
| Place of Publication | שדה בוקר |
| Publisher | מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות |
| Pages | 194-201 |
| Number of pages | 8 |
| ISBN (Print) | 9789655101591, 9655101592 |
| State | Published - 2025 |
Cite this
- APA
- Author
- BIBTEX
- Harvard
- Standard
- RIS
- Vancouver