אל דאגה, קליאו, עוד לא הכל אבוד... לפחות לא לפי שעה: [מאמר ביקורת]

המחקר שלפנינו נשען על ספרו הקודם ורחב היריעה של יואב גלבר, היסטוריה, זיכרון ותעמולה: הדיסציפלינה ההיסטורית בארץ ובעולם, אשר ראה אור ב־ 2007 . בספר הקודם עמס על עצמו המחבר משימה כבדה: לתאר, לנתח ולהעריך את מצבו של תחום הדעת של ההיסטוריה, על ההתפתחויות שחלו בו בעשורים האחרונים, ויותר מזה — להתמודד עם קולות הכרסום המהדהדים שפשטו בחלל העולם המערבי ולקרוא בקול גדול, חד וברור כי השמועות על מותו היו מוקדמות מדי. כי יש עוד המאמינים, גם בעולם וגם בישראל, וגלבר הוא אחד מן המובהקים שבהם, שעוד אפשר לחתור ללא מורא וללא משוא פנים אל מה שהוגדר פעם כ'אמת היסטורית'; יש 'עובדות' ואף ניתן לתקפן או להזימן; יש 'שחור' ויש 'לבן'; יש דרכי בחינה ובדיקה; ולא 'הכול יחסי' ולא 'הכול הולך', כאמרתו המושחזת של מיכאל וולצר. יש היסטוריה ולא 'הכול היסטוריונים', כללי התצפית, הבחינה והמיון, האיכון, התיקוף, השקילה והטיעון, עדיין חיים וקיימים — גם אם הם בועטים לעתים. (מתוך המאמר)