Abstract
המאמר מבקש לבחון את יחסם המורכב של חז"ל לזקנה ולזקנים בתוך עולם לימוד התורה. חז"ל ביקשו ליצור אתוס כפול: לפי אתוס זה, מחד גיסא לימוד התורה מעניק לאדם מעין נעורי נצח אינטלקטואליים, ומאידך גיסא כל לומדי התורה, גם הצעירים שבהם הם 'זקנים' בתוארם, ברוחם ובמידה מסוימת גם בגופם. חלקו הראשון של המאמר דן בניסיונם של חז"ל לייצג את חיי הלימוד והעיסוק בתורה כמגנים מפני מוראות הזקנה. רעיון שיש לו מקבילות מובהקות בספרות היוונית והרומית. חלקו השני דן בצידו האחר והמפתיע יותר של אתוס הזקנה שאינה זקנה, ולפיו לומדי תורה צעירים בגילם ובגופם מאמצים לעצמם הרגלים וביטויים גופניים של חולשה ובכך הופכים את עצמם לזקנים טרם זמנם, על מנת שבבוא זקנתם הממשית יוכלו להיות שוב צעירים. סיום המאמר מתמקד ביצירה 'השנים הטובות' מאת ש"י עגנון. ביצירה משתקף ההיפוך האוטופי בין צעירים לזקנים בעולם התורה שיצרו חז"ל, בצורה מוקצנת ונועזת במיוחד.
| Translated title of the contribution | 'What shall I leave for old age': The old and the young in the Rabbinic study house |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Article number | 2 |
| Pages (from-to) | 55-86 |
| Number of pages | 32 |
| Journal | מחקרי ירושלים במחשבת ישראל |
| Volume | כ"ז |
| State | Published - 2022 |