אני המזרחית שאתם לא מכירים״: אקטיביזם מזרחי ומרחב ביתי בשירת ערס-פואטיקה

ערבי השירה של קבוצת ״ערס-פואטיקה״: עדי קיסר, רועי חסן, תהילה חכימי, שלומי חתוכה ומשוררים רבים נוספים, הפכו לאירוע תרבותי מדובר ביותר וכוננו מהפכה של ממש בשירה העברית ובשדה הספרותי. אבל מדוע שירת ערס-פואטיקה הפכה לפופולרית כל כך ? מה היה החידוש התרבותי והפואטי שלה? ומדוע היא נגעה באנשים רבים כל כך? דומה כי שירת ערס-פואטיקה הציבה במרכזה פואטיקה מזרחית חדשה: היא מציבה סובייקט מזרחי איתן הדורש את מקומו הראוי והשוויוני בחברה הישראלית. זאת ועוד, הסובייקט המזרחי שמציבה קבוצת ערס-פואטיקה לא רק שאינו נענה למבט הלבן עליו ואינו מכיל את ריבוי הסטריאוטיפים והדימויים התרבותיים, אלא שהוא מציב עבור הלבן מראה המבקשת לחשוף את כוחניותו ואת מנגוני הדיכוי שלו ובכך לערער על תוקפו. (מתוך המאמר)The poetry evenings of the "Ars Poetica" group, which include Adi Keissar, Roy Hasan, Tehila Hakimi, Shlomi Hatuka and many other poets, have become a highly acclaimed cultural event and have established a real revolution in Hebrew poetry and the literary field. But why has "Ars-Poetica" poetry become so popular? What was its cultural and poetic innovation? And why has it touched so many people? It seems that the "Ars Poetica" poetry has placed at its center new Mizrahi poetics: it places a solid Mizrahi subject that demands its proper and equal place in Israeli society. Moreover, the Mizrahi subject posed by the "Ars-Poetica" group not only does not respond to the white gaze upon it, it also does not contain the multiplicity of stereotypes and cultural images. Rather, it presents the white person with an ugly mirror that seeks to expose its mechanisms of power and oppression and thus undermine its validity. הערות: נושא הגיליון: תיגר וציות