Abstract
בספר הידוע והמפורסם - ספר שבחי הבעש"ט, שנדפס בשלהי שנת 1814 - מופיע הסיפור הבא: "שמעתי מהרב דקהלתינו פ"א [פעם אחת] כתב איש אחד תורת הבעש"ט ממה ששמ' [ששמע] ממנו פ"א ראה הבעש"ט ששד א' הולך ואוחז ספר בידו אמר לו מה זה הספר שבידך שאתה נושא השיב לו זה הספר שחברת אז הבין הבעש"ט שיש איש אחד שכותב תורתו וקיבץ כל אנשיו ושאל אותם מי בכם כותב תורתי הודה אותו האיש והביא לו כתביו ועיין בהם הבעש"ט ואמר אין בכאן אפילו דבור אחד שאמרתי" (קאפוסט: ישראל יפה, תקע"ה, כג ע"א). אעסוק בקצרה בספרות דֵמוֹניִת מעין זו, ספרות שנאחזה בדמותו של הבעש"ט והציגה בבואה מעוותת של החסידות. אני מתכוון לספרות הסאטירית האנטי–חסידית שנכתבה בידי משכילי מזרח אירופה לאורך המאה התשע–עשרה. זו ספרות יוצאת דופן, שכוחה גדול בהרבה מספרות שכנגד; ספרות שהשפעתה הייתה גדולה בהרבה מהשפעתם של החיבורים המליציים והדידקטיים של אותם משכילים ממש; ספרות שבמובנים רבים, דווקא בה נעוצה ראשיתה של ספרות עברית ויידיש החדשה. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 10-17 |
Number of pages | 8 |
Journal | איגרת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים |
Volume | 42 |
State | Published - 2020 |