ארז ביטון - פענוח פואטיקה של הגירה: מודוסים פואטיים ומודוסים של "אני"

על יצירתו של ארז ביטון. המחברת מציעה דיון במספר פרמטרים: א. במרחב הזמן מתנהלות תנועות רצוא ושוב בין עבר להווה. אין אלה תמונות זכרון גרידא אלא הן עולות מתוך הווה פצוע ושבות ופולשות לתוכו. ב. השירה חותרת להבעת מצב קונטרפונקטאלי, מצב המעמת שני דפוסי תרבות, הרפלקטיביות לשני המצבים היא רפלקטיביות למצב גלות. ג. סיטואציות קונקרטיות, תמונות ופיסות זיכרון הופכות לסיפור שסופר לשם עצמו ובו זמנית למטאפורת גלות, למטאפורת פצע. ד. מעמד העיוורון ביצירתו המוקדמת של ארז כממשות וכמטאפורת ההגירה. ה. השירה מתארת דמויות קונקרטיות, או דמויות שנמשות מן הזיכרון או דמויות עכשוויות המבליטות את מצב ההתרסקות של מי שהיגר לכאן ושובץ בתוך מסגרת אחרת. ו. המצב הדו-לשוני מונכח בשפת השיר. השפה המרוקאית נוכחת לצד העברית כרסיסי שפה, מבוצעת ומתורגמת לעברית באופנים שונים בתוך השיר בסוגריים או בהערות. ז. בחירה במודוסים פואטיים אופייניים של המזרח כמו הקסידה והצגתם המעודכנת החדשנית. ח. ישנם מספר שירים מכונני זהות מרכזיים בהם מתבצעת ההצגה האלטרנטיבית של האני והמודוס הפואטי נקבע בזיקה למודוס השונה של האני. ט. מופיע בשירה שימוש במודוסים מוזיקליים של קינה ולעתים תפילה ההולם את תחושת הגלות הקריעה וההתרסקות. י. הצגת האחר היא באמצעים פואטיים קבועים: "מי שלא היה", "אתם ש...". יא. מעמד השם בשיר אינו סתמי אלא בעל אוריינטאציה, לעתים קונטרפונקטאלית. האוריינטציה הזו מעמתת, מעצימה ומותחת את המצב הכפול. יב. התנועה מן החוץ לפנים ולהפך, כתנועה במקום וכתנועה בין אזורי זיכרון. יב. מרכזיות הנשים, העולם הנשי והנשיות כגורם מדובב, כגורם דיאלוגי וגורם מדבר