Abstract
במאמר מוצגת תפיסה של דיאלוג מקדם צרכים, המבוססת על תיאוריית ההכוונה העצמית של דסי וראיין (2000), בעיבודו של עשור (עשור, תשס"ד) לתחום החינוך, ועל תפיסת בובר (1960). התפיסה מניחה כי על מנת שדיאלוג מורה-תלמיד יוביל להתפתחות אופטימלית של תלמידים, על הדיאלוג להתייחס לשלוש קבוצות צרכים פסיכולוגיים בסיסיים: 1. קשר, שייכות וביטחון 2. מסוגלות 3. אוטונומיה. בהתבסס על התפיסה המוצגת, נגזרו אפיוני דיאלוג ספציפיים ופותחה תוכנית יישומית לקידום דיאלוג בין מורים לתלמידים. המאמר מתאר את התוכנית ומביא תוצאות בדיקה ראשונית של השפעותיה.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 161-188 |
| Number of pages | 28 |
| Journal | הייעוץ החינוכי |
| Volume | 13 |
| State | Published - 2004 |
UN SDGs
This output contributes to the following UN Sustainable Development Goals (SDGs)
-
SDG 4 Quality Education
Cite this
- APA
- Author
- BIBTEX
- Harvard
- Standard
- RIS
- Vancouver