דימויים אקסטריטוריאליים

בשעות הקטנות של בוקר ה־31 במאי, 2010, במים האקס־טריטוריאליים שבדרום מזרח הים התיכון, כוח גדול של לוחמי שייטת פשט על שש ספינות שהפליגו יחד כ"משט לחירות עזה". במהלך העימות על הסיפון נהרגו תשעה פעילים ורבים נפצעו כולל חיילים. אף שבפועל עלו הלוחמים על הספינות בסביבות חמש בבוקר, ניסיון ההשתלטות יצא לדרך כבר במהלך הערב הקודם, כאשר כוחות הצבא החלו לשבש את תקשורת הלוויין אל הספינות. ההתמקדות הזאת בתקשורת לא הייתה אקראית. מן הרגע הראשון עמדו בלב מבצע המשט שיקולי חשיפה וסיקור תקשורתי, ובמידה רבה אלו עמדו גם במוקד הניסיונות הישראליים לסכל אותו. המאמר מבקש לבחון את ההיגיון המורכב של אירוע זה דרך המושג "אקסטריטוריאליות" – מבחינה גיאוגרפית, משפטית, פוליטית וגם חזותית – כדי לחשוב על הניסיונות לשלוט בתיעוד היסטורי, לפרש ולתמרן אותו. אחת התובנות החשובות שעולות מן הניתוח היא החלת המושג "אקסטריטוריאליות" – שמתייחס הן למצב הפוליטי בעזה הן לסטטוס המשפטי של המים הבין-לאומיים שבהם התרחשה התקרית – גם על הקרב על הדימויים, שהתחולל במהלך העימות האלים ולאחריו. במאמר אני מציעה כי תקרית המשט ממשיכה לשמש כעדשה מהותית לפענוח היבטים חזותיים של הסדר הפוליטי הנוכחי. (מתוך המאמר).