הגודל קובע! אוטומטיות עיבוד של גודל מושגי בקרב לקויות למידה

אנשים עם דיסקלקוליה התפתחותית מאופיינים בקושי אריתמטי, ונמצא כי היכולת שלהם לעבד כמויות היא טובה פחות בהשוואה לאחרים בני גילם. אולם, מעט מחקרים נערכו על היכולת של אנשים אלו לעבד גדלים רציפים. דוגמה לגודל רציף הוא גודל מושגי. גודל מושגי הוא הייצוג בזיכרון של גודלם של אובייקטים בעולם (עכבר הוא קטן ופיל הוא גדול). על מנת לבחון את אוטומטיות העיבוד של גודל מושגי השתמשנו במטלת קונפליקט שתפעלה גודל מושגי עם גודל פיזי (הגודל הפיזי שגירוי תופס עלהמסך). (שני הגדלים יצרו תנאי תואם) כינור גדול על המסך לצד תפוח קטן על המסך ותנאי לא תואם כינור קטן על המסך לצד תפוח גדול על המסך. נבדקים התבקשו, בכל צעד, להחליט מי משני האובייקטים המוצגים גדול יותר, בהתאם להוראה לאיזה גודל עליהם להתייחס (מושגי או פיזי). גודל שאיננו רלוונטי למטלה אך משפיע על הביצוע שלה נחשב כמעובד אוטומטית. מצאנו כי גודל מושגי מעובד באופן אוטומטי בקרב משתתפים עם התפתחות תקינה ובקרב משתתפים עם דיסלקציה. לצד זאת,מצאנו כי משתתפים עם דיסקלקוליה אינם מעבדים גודל מושגי באופן אוטומטי. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם תיאוריה הטוענת כי אבן הבניין של קוגניציה מספרית היא עיבוד גדלים מסוגים שונים ולא רק עיבוד של כמויות, וכי ליקוי בעיבוד גדלים יכול להוביל לקשיים אריתמטיים. (מתוך המאמר)