הוי גולה למקום תורה? עצמאות, פריפריאליות ותלמוד-תורה בדימויו של ר' אלעזר בן ערך

סוף דבר: המקורות המעטים המספרים על ר' אלעזר בן ערך או מצטטים מסורות בשמו נראים רובם טעונים למדי. תופעה זו כשהיא לעצמה מעודדת אותנו לבחון אם גם אלו מתוכם שנראים ניטרליים-לכאורה מקפלים בתוכם שרידי-משמעות אחרים, מורכבים יותר. הבחינה שהוצעה כאן הוליכה להשערה ולפיה עד לשלב מאוחר למדי לא זוהה ר' אלעזר בן ערך כמייצג חדשנות מיוחדת בנוף חכמינו, ומכל מקום, הדגש בדימוי 'המעיין המתגבר' שבו תואר בידי רבו, רבן יוחנן בן זכאי, היה נעוץ לא ביצירתיותו האינטלקטואלית, אלא ביכולתו – שמקורה אולי באילוץ ואולי בנטיית-לב – להפיץ תורתו בחוג רחב מזה המיוחס בדרך כלל לחכמים. אמנם ברור מאליו כי נוכחותו החיונית והמפרה של אתוס החידוש היצירתי בעולמם של חז"ל, בתרבות הלמדנית לדורותיה ואף בעולם הישיבות המודרני אינה מן הדברים הזקוקים לראיה, אולם גם לנוכחות זו, כמו לנוכחותו של כל אתוס בתרבות, יש היסטוריה: נסיבות משתנות, תנאים מתחלפים ומערכת מושגית תומכת. המאמר הנוכחי מבקש אפוא להפריד מעט בין סיפורו של ראב"ע, 'המעיין המתגבר', לסיפור תולדות החידוש במסורת לימוד התורה.