Abstract
פרק זה בוחן את ההזדמנויות של פלסטינים ישראליים למימוש זכותם לתקשר באמצעות שידורי השידור הציבורי בישראל. על מנת לבחון זאת ביצענו ניתוח תוכן כמותני של 1,925 ראיונות שנעשו עם מרואיינים פלסטינים ישראלים בשידור הציבורי בישראל במשך 24 חודשים (2016-2017). בפרק השווינו בין הראיונות שנעשו ברשות השידור לבין אלו שנעשו בתאגיד השידור, וניתחנו אותם לפי "מודל שבע יכולות התקשורת" - מודל שפיתחנו כדי ליישם את ״גישת היכולות" באמצעות שימושי תקשורת. יכולות הן מדד לבחינת הגשמת ההזדמנויות של פרטים בחברה, והן נותנות ביטוי לבחינת מימושן של זכויות. בפרק נמצאו קווי דמיון רבים בין שני גופי השידור בהיקף הייצוג של פלסטינים ישראלים, כמו גם באופני ייצוגם שהתאפיינו בתת יצוג מהותי ובייצוג מוטה ושלילי. ממצאים אלה מלמדים שההזדמנויות של פלסטינים ישראלים לממש יכולות באמצעות שידורי השידור הציבורי מוגבלות, ובכך נפגעת זכותם לתקשר. פגיעה זו מועצמת משום שיש מקום להאמין שהשידור הציבורי מתאים יותר למימוש יכולות, במיוחד של קבוצות אוכלוסייה מוחלשות, לעומת השידור המסחרי, כפועל יוצא מהיעדר התלות שלו בשיקולים מסחריים ובערכי השירותיות לכל שבבסיס האתוס השידורי שלו. מלבד זאת, העובדה שאופני הייצוג של פלסטינים ישראלים שאפיינו את רשות השידור דומים לאלה שבתאגיד השידור, מצביעה על כך שצורת החשיבה של קובעי המדיניות הנוכחית, בדומה לזו של קודמיהם, אינה מציבה את מימוש יכולות האזרחים, ובמיוחד החלשים שבהם, כיעד. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | שליטה וקוץ בה |
| Subtitle of host publication | תמורות במדיניות המדינה כלפי אזרחיה הערבים והשפעתן על התנהגותם |
| Editors | אמל ג'מאל |
| Place of Publication | תל אביב |
| Publisher | מכון וולטר ליבך לחקר הדו-קיום היהודי -ערבי |
| Pages | 95-116 |
| Number of pages | 22 |
| ISBN (Print) | 9789659157471 |
| State | Published - 2020 |
