היה לי אם ואח: רחל וביאליק

המאמר מאיר את היחסים הפואטיים בין שני משוררים עבריים בולטים מראשית המאה העשרים, רחל בלובשטיין וחיים נחמן ביאליק, דרך מעשה השאילה האינטרטקסטואלית ואפשרויות השיח שהוא יוצר – בין הדורות, בין המינים, בין מודוסים לשוניים ובין פואטיקות. ההיסטוריוגרפיה הספרותית המסורתית תיארה לרוב את שירת הנשים העברית על פי הקריטריונים שהתקבעו מתוך ההנחה המקדימה ששירת הגברים היא המציבה את אמת המידה. לעומת זאת מחקרים מאוחרים – כמחקריהם של חנה קרונפלד, מיכאל גלוזמן, חמוטל צמיר, דנה אולמרט ואחרים – הציבו את ראשיתה של שירת הנשים ככוח מניע ומשפיע ביצירתו של מודרניזם עברי. הסתכלות זו בחנה את השירה העברית – הן הגברית והן הנשית – כרב-שיח פואטי שנוצר גם לאורך דורות ובין דורות ולא רק בתחומו של דור מסוים. מאמר זה מעמיד במרכז הדיון דווקא זיקות לא לינאריות ולא כרונולוגיות בין משוררים ומשוררות ובין טקסטים ויצירות מתקופות שונות, באופן שיכול לקעקע את מושג המקור בשאילה האינטרטקסטואלית ולזמן קריאות חדשות. המחברת מציעה מהלך הבודק את היחסים הפואטיים לא רק בכיוון הלינארי של הכרונולוגיה, מן המוקדם אל המאוחר, אלא גם בקריאה לאחור ובהיפוך כיוון ההסתכלות ההיסטוריוגרפי, מן המאוחר אל המוקדם. באמצעות הדיאלוג האינטרטקסטואלי הנוצר בין שירה של רחל 'ניב' לשירו של ביאליק 'הכניסיני תחת כנפך' המחברת מראה כי רחל הציבה אמות מידה שמאפשרות לנו לקרוא מחדש את ביאליק. היפוך כיוון ההסתכלות יכול לשנות את האופן שבו אנחנו קוראים מחדש את אבות השירה העברית, ולחשוף בהם פנים חדשים, אשר מערבלים מחדש את היחסים בין מוקדם למאוחר, בין מרכז לשוליים ובין המגדרים. (מתוך המאמר)