הייצוג הדקדוקי של חוויות נפשיות: לשאלת האוטונומיה של התחביר

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

המאמר מתמקד בשאלה: עד כמה רכיבים בתוך הדקדוק תלויים או לא תלויים זה בזה? הנושא שעל הפרק הוא מידת האוטונומיה של התחביר - אותו רכיב בדקדוק שמצרף מלים לצירופים גדולים יותר ולמשפטים שלמים, ואף גוזר משפט אחד ממשנהו - מרכיבים אחרים בדקדוק. באופן עקרוני, אפשר לשאול שאלות דומות לגבי מידת ההשפעה של כל רכיב ורכיב בדקדוק על התחביר: הפונולוגיה (תורת ההגה), המורפולוגיה (תורת הצורות), הסמנטיקה (תורת המשמעות) והפרגמטיקה (תורת השימוש). בפועל, המחבר מתרכז בהיבטי משמעות בלבד, כלומר היבטים סמנטיים ופרגמטיים. השאלה שעל הפרק היא באיזו מידה כללי התחביר רגישים למידע שמתייחס למשמעות או לפונקציה התקשורתית של המבע הלשוני, או לחילופין, באיזו מידה הם אוטונומיים מהם. (מתוך המאמר)
Original languageHebrew
Pages (from-to)35-64
Number of pages30
Journalשפה ומוח
Volume10
StatePublished - 2011

Cite this