הלכה, מדע וסוד: למקומה של הקבלה ביצירתו ההלכתית של רמב"ן

מעטות הן הדמויות בימי הביניים אשר מזוהות באופן מובהק הן עם עולם היצירה ההלכתית והן עם הדבקות בתורתה של הקבלה. שילוב נדיר מן הסוג הזה מגולם בדמותו של ר' משה בן נחמן, שהיה ללא ספק גדול חכמי ההלכה בספרד במאה השלוש-עשרה, ומאידך גיסא - גם מחשובי המקובלים בקטלוניה, בתקופה שבה שגשג המרכז הקבלי בגירונה ואף התחוללה בה המהפכה של ראשית היצירה הקבלית הכתובה. רמב"ן עצמו חתום על כמה יצירות קבליות, כמו פירושו (החלקי) לספר יצירה, פירוש למעשה בראשית ודרשה לחתונה. ואולם בראש ובראשונה משוקעת משנתו הקבלית של רמב"ן בתוך פירושו לתורה, כרובד הפירוש ש'על דרך האמת'. השאלה הנידונה כאן, הנוגעת ליחס שבין עולמו ההלכתי לבין אמונתו הקבלית של רמב"ן, לא באה עד כה בכור המבחן המחקרי, ולפחות לא באופן יסודי. כללית ניתן לומר כי מחקרים שעסקו ביצירתו ההלכתית של רמב"ן לא היה להם "עסק בנסתרות", ואילו המחקרים על קבלת רמב"ן הניחו במשתמע שליצירה ההלכתית שהוא הותיר אחריו אין מה לתרום להבנת עולמו כמקובל. במאמר זה אבקש להראות שההפרדה ההרמטית בין שני תחומי העניין הדתיים של רמב"ן איננה מקרית, ושהיא נגזרת מן המקום הייחודי והמוגדר שתפסה הקבלה בעולמו העיוני והדתי. את גישתו של רמב"ן בהקשר זה אבקש לחדד באמצעות השוואה בינה ובין דרכו של מקובל אחר, בן דורו ומעט מבוגר ממנו - ר' עזרא בן שלמה מגירונה. (מתוך המאמר)