המגזר השלישי במלחמת לבנון השנייה: יתרונות, מגבלות ויחסיו עם הממשלה

המאמר בוחן את התנהלות ארגוני המגזר השלישי במהלך מלחמת לבנון השנייה בהקשר של יחסי מגזר שלישי-ממשלה ותפקידיהם של השניים במצבי חירום ובימי שגרה. הממצאים המוצגים במאמר מקורם במחקר שערך המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון בנגב במהלך מלחמת לבנון השנייה (יולי-אוגוסט 2006). המחקר כלל סדרת ראיונות חצי מובנים עם אנשי מפתח בארגוני מגזר שלישי וסקר טלפוני של האוכלוסייה הבוגרת בישראל לבחינת היענות הציבור למצב בצפון ואת תפקודה ותפקידיה של החברה האזרחית הכוללת אזרחים וארגוניהם - בזמן המלחמה. הממצאים מעידים על היקף ניכר של היענות מצד האזרחים והארגונים למצוקות תושבי הצפון, תוך הפגנת גמישות ומהירות תגובה, לנוכח היעדרות כמעט מוחלטת של הממשלה והרשויות המקומיות מהזירה. בדיון אנו מתייחסים לתפקוד ארגוני המגזר השלישי בתקופת המלחמה כמבחן אמפירי לשאלות תיאורטיות אודות מאפייניו הייחודיים של המגזר השלישי – יתרונותיו ומגבלותיו וכן תפקודו בתוך מערכת הרווחה בישראל בימי שגרה ובימי חירום. הממצאים מראים כי יתרונות אחדים של המגזר השלישי מאפשרים לו להתמודד בהצלחה לא מבוטלת עם מצבי חירום, ובפרט גמישותו, האוטונומיה שיש לארגוניו, ויכולתם לעודד את הסולידריות החברתית ולתת לה ביטוי באמצעות התנדבות ותרומות הציבור. מאפיינים אחרים של המגזר השלישי מפחיתים מיעילותו, ובפרט יכולתו הכספית המוגבלת ותלותו במימון חיצוני. היעדר סיוע ממשלתי וכישלונה של הממשלה בתיאום פעולות ובהספקת מידע אודות צרכים ויכולות, הקשתה אף היא על תפקודי המגזר השלישי בימי המלחמה, אך היא גם מעידה על שינוי שחל במדיניות הרווחה ובמדיניותה של המדינה כלפי המגזר השלישי: אימוץ מדיניות כלכלית-חברתית ניאו-ליברלית הכרוכה בהתכחשות המדינה לאחריותה לרווחת התושבים, והעברת האחריות הזו לחברה האזרחית ולמגזר השלישי. [תקציר מתוך המאמר]