המיתוס של ניובה: אתיקה ואלימות במיתוסים בני זמננו

המיתוס של ניובה הנו מחקר מעמיק התר אחר תחנות בסיפור חיינו באמצעות מיתוסים, שהם מבני-תודעה של "המצב האנושי". במיתולוגיה היוונית נתפסת הגאווה האנושית כהפרה בוטה של סדר הדברים. ניובה, מלכת העיר תבאי ואם לארבעה-עשר ילדים, התגרתה בטיטנית לטו, שהיו לה זוג תאומים בלבד. חטא היוהרה וההתגרות בגורל הביא עליה את זעם האלים שטבחו בשבעת בניה ושבע בנותיה. מיתוס ניובה - בניגוד למיתוס פרומתאוס המורד - מגלם בתרבות המערבית את שרירותיות השררה ואת ניצחון הגורל. המיתוס של ניובה מאיר שאלות קיומיות מרכזיות: איזו אתיקה יאמץ לו האדם נוכח האלימות המיתית, האלוהית או הפוליטית? מהי תשובתו לגורל האלים, לסדר הדתי או למשטרים הטוטליטרים? ספר זה בוחן את האלימות במיתולוגיה, בתאולוגיה ובפולוטיקה דרך מבטם הביקורתי של הוגים, סופרים ואינטלקטואלים מפרידריך ניטשה, ולטר בנימין, ז´אק דרידה, גרשם שלום, אלבר קאמי, וינדהם לואיס ועד ס. יזהר, אהרן אפלפלד, א.ב יהושע, אבי שגיא, יוסף בן שלמה ואחרים.