המיתוס של פרקטיקה מבוססת ראיות: לקראת פרקטיקה מיודעת-ראיות

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

במאמר זה אנו בוחנים את חמשת הצעדים של פרקטיקה מבוססת ראיות (Evidence based practice -EBP) וטוענים שלמודל זה מגבלות חמורות, תאורטיות ומעשיות. אנו טוענים כי היחס בין ראיות אמפיריות לפרקטיקה אינו יכול לספק בסיס בלבדי, לפחות לא אם מעניקים למושג זה פשר לוגי או מתודולוגי. יש לקחת בחשבון גורמים נוספים בנוסף לראיות אמפיריות, ויש להסביר את יחסם לראיות אלה. כמו אחרים, אנו דוגלים בראייה מקיפה יותר של פרקטיקה טיפולית כמיודעת על ידי ראיות ותאוריה. יש להבין את המושג פרקטיקה מיודעת ראיות (Evidence informed practice - EIP) כשולל דעות קדומות ואמונות טפלות בלתי מדעיות, אך מותיר מקום נרחב לניסיון קליני ולשיקול דעת בונה ויצירתי מצד מטפלים ומטופלים המצויים בקשר ובדיאלוג רצוף אלו עם אלו. בשימוש במודל EIP אין די בכך שהמטפלים יהיו בקיאים במגוון רחב של מקורות צידע - מחקרים אמפיריים, חקר מקרים פרטניים ותובנות קליניות - ושישתמשו בהם בצורות יצירתיות במשך כך תהליך ההתערבות (מתוך המאמר). תגובתם של דיויד רועה ויערה זיסמן-אילני מאוניברסיטת חיפה: "עבודה סוציאלית מבוססת ראיות לעומת עבודה סוציאלית מיודעת הוראות" התפרסמה בגליון : 33 (3), עמ' 539-542. תגובתם של יצחק נבו וורד סלונים-נבו, למכתב התפרסמה בגליון: 33 (3), עמ' 543-546.
Original languageHebrew
Pages (from-to)499-522
Number of pages24
Journalחברה ורווחה: רבעון לעבודה סוציאלית
Volumeלא
Issue number4
StatePublished - Dec 2011

Cite this