Abstract
מחקר זה בוחן את ההשלכות ארוכות הטווח שיש למנגנוני הסללה ובידול בתוכניות
לימודים על תלמידות ותלמידים אשר היו בשלב בית הספר התיכון בשנות התשעים של
המאה העשרים ואת האי-שוויון שנגזר מהם. סדרה של רפורמות שהוביל משרד החינוך
מתחילת שנות השבעים ועד אמצע שנות התשעים שינו באופן מהותי את מבנה הלימודים
בחינוך העל-יסודי בישראל. במרכזן של רפורמות אלו עמד הניסיון להתמודד עם דפוסי אי-
שוויון שנוצרו בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה. בעקבות רפורמות אלו עבר החינוך
העל-יסודי בישראל ממודל של הסללה מוקדמת ונוקשה יחסית למודל ששם דגש רב יותר
על גיוון של תוכניות הלימודים, בחירה של התלמידות והתלמידים )והוריהם( ואקדמיזציה
של מסלולי לימוד מקצועיים. במחקר זה אנחנו מתמקדים במחזורים הראשונים אשר
נחשפו באופן מלא לרפורמות, ובוחנים את הישגי ההשכלה והתעסוקה של בני ובנות
קבוצה זו בעזרת קובץ נתונים המתבסס על נתוני מפקד האוכלוסין של הלשכה המרכזית
לסטטיסטיקה בשילוב עם נתוני משרד החינוך, המוסדות להשכלה גבוהה ורשות המיסים.
מאז שנות התשעים יש למעשה בישראל חמישה "מסלולי לימוד" עיקריים בחינוך העל-
יסודי: מסלול מדעי-טכנולוגי מתקדם, שנחשב ליוקרתי מכולם, מסלול עיוני כללי, מסלול
עיוני מצומצם, מסלול טכנולוגי כללי ומסלול בעל אוריינטציה מקצועית. אנחנו מראים
כי ישנה זיקה ברורה בין הרקע החברתי-כלכלי של התלמידות והתלמידים ובין מסלול
הלימודים שהם לומדים בו, וכי למסלול הלימודים הזה יש השלכות מרחיקות לכת על
סיכוייהם להשיג תואר אקדמי ועל הכנסתם כבוגרים. אמנם המסלול העיוני המצומצם,
המועדף על בתי ספר רבים כמסלול לתלמידים "חלשים", מאפשר השגת תעודת בגרות –
דבר שנמנע בעבר מרבים מאלו שהופנו למסלול המקצועי – אולם סיכוייהם של הלומדים
במסלול זה לרכוש השכלה גבוהה והשכר שלהם בעשור הרביעי לחייהם דומים לאלו של
תלמידי ותלמידות המסלול המקצועי.
לימודים על תלמידות ותלמידים אשר היו בשלב בית הספר התיכון בשנות התשעים של
המאה העשרים ואת האי-שוויון שנגזר מהם. סדרה של רפורמות שהוביל משרד החינוך
מתחילת שנות השבעים ועד אמצע שנות התשעים שינו באופן מהותי את מבנה הלימודים
בחינוך העל-יסודי בישראל. במרכזן של רפורמות אלו עמד הניסיון להתמודד עם דפוסי אי-
שוויון שנוצרו בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה. בעקבות רפורמות אלו עבר החינוך
העל-יסודי בישראל ממודל של הסללה מוקדמת ונוקשה יחסית למודל ששם דגש רב יותר
על גיוון של תוכניות הלימודים, בחירה של התלמידות והתלמידים )והוריהם( ואקדמיזציה
של מסלולי לימוד מקצועיים. במחקר זה אנחנו מתמקדים במחזורים הראשונים אשר
נחשפו באופן מלא לרפורמות, ובוחנים את הישגי ההשכלה והתעסוקה של בני ובנות
קבוצה זו בעזרת קובץ נתונים המתבסס על נתוני מפקד האוכלוסין של הלשכה המרכזית
לסטטיסטיקה בשילוב עם נתוני משרד החינוך, המוסדות להשכלה גבוהה ורשות המיסים.
מאז שנות התשעים יש למעשה בישראל חמישה "מסלולי לימוד" עיקריים בחינוך העל-
יסודי: מסלול מדעי-טכנולוגי מתקדם, שנחשב ליוקרתי מכולם, מסלול עיוני כללי, מסלול
עיוני מצומצם, מסלול טכנולוגי כללי ומסלול בעל אוריינטציה מקצועית. אנחנו מראים
כי ישנה זיקה ברורה בין הרקע החברתי-כלכלי של התלמידות והתלמידים ובין מסלול
הלימודים שהם לומדים בו, וכי למסלול הלימודים הזה יש השלכות מרחיקות לכת על
סיכוייהם להשיג תואר אקדמי ועל הכנסתם כבוגרים. אמנם המסלול העיוני המצומצם,
המועדף על בתי ספר רבים כמסלול לתלמידים "חלשים", מאפשר השגת תעודת בגרות –
דבר שנמנע בעבר מרבים מאלו שהופנו למסלול המקצועי – אולם סיכוייהם של הלומדים
במסלול זה לרכוש השכלה גבוהה והשכר שלהם בעשור הרביעי לחייהם דומים לאלו של
תלמידי ותלמידות המסלול המקצועי.
Original language | Hebrew |
---|---|
Place of Publication | ירושלים |
Publisher | מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל |
Number of pages | 15 |
State | Published - May 2022 |
Publication series
Name | דוח מצב המדינה |
---|---|
ISSN (Print) | 1565-8899 |