הצעה לדיאלוג מסאי בין לאה גולדברג לוירג'יניה וולף

המסאוּת של וולף מאפשרת להפגיש את כתיבתה של גולדברג עם עצם הנחותיה ועקרונותיה של המסה, שגולדברג, מצידה, מעודה לא ניסחה או אפיינה במפורש, ולתהות על טשטוש הגבולות בתוך יצירתה בפרוזה בין המסה לבין הרומן או הממואר. יתר מזאת, ההטיה הפמיניסטית שהטתה וולף במסותיה את ההיסטוריוגרפיה הספרותית מאפשרת, דרך הסמכת המחווה שלה לזו של גולדברג, לתהות מחדש על מקומו ותוקפו של הקונפליקט האדיפלי המובהק כל כך ליצירתה של גולדברג ועל האופן שבו, דרך התמודדותה הישירה והעקיפה עם שאלת הזיקה בין כתיבה לשיגעון ודרך מושגי ה"חיקוי" ו"תרגום", היא בוחרת להציע פואטיקה והיסטוריה של ספרות, שהעיקרון המבנה שלהן חורג ממטפורות גנאולוגיות.