הקשר בין אקלים ארגוני לרמות חרדה ודיכאון בקרב אחיות בתום המבצע "צוק איתן"

רקע: בעת המבצע הצבאי ברצועת עזה "צוק איתן" בקיץ 2014, אחיות ביה"ח סורוקה היו חשופות ללחץ חמור ומתמשך, שנבע מהחשיפה למתקפות טילים וטרור במהלך כל 50 ימי הלחימה ומעומס עבודה. אקלים ארגוני הנתפס כחיובי עשוי לשמש עבור העובדים כמשאב התמודדות עם מצבי לחץ. אולם, מחקר קודם שבחן את הקשר בין תפיסת האקלים הארגוני לרמות החרדה והדיכאון של אחיות במבצע הצבאי "עופרת יצוקה" העלה ממצאים לא חד משמעיים. מטרות: לבחון את הקשר בין תפיסת אקלים ארגוני לבין רמות חרדה ורמת סימפטומים דפרסיביים בקרב האחיות בעת המבצע "צוק איתן". כמו כן, המחקר הנוכחי בחן את הקשר בין גורמי דחק שונים לבין תפיסת האקלים הארגוני. שיטה: המחקר הינו מחקר חתך מתאמי כמותי. מדגם נוחות של 135 אחים ואחיות שעבדו במחלקות של חטיבת המבוגרים בביה״ח סורוקה מילאו שאלון בתום המבצע "צוק איתן". השאלון התייחס לגורמי דחק אישיים ותעסוקתיים אפשריים בזמן הלחימה, תפיסת האקלים הארגוני, רמת חרדה ורמת סימפטומים דפרסיביים של האחיות. ממצאים: לא נמצא קשר בין תפיסת האקלים הארגוני לרמות חרדה ורמת סימפטומים דפרסיביים. נמצא כי אחיות שהיו להם בנים באזור הלחימה, אחיות שעבדו במחלקות שנדרשו להיערכות מיוחדת בשל מצב החירום ואחיות שעבדו במחלקות שעברו למקום אחר, נטו לתפוס את האקלים הארגוני כחיובי. לעומת זאת, אחיות שעבדו בחטיבה הפנימית, אחיות שלא היה להם סידור לילדים בזמן הלחימה, אחיות שזה היה מבצע צבאי הראשון שבו הועסקו כאחות ואחיות שעבדו במחלקות אשר קלטו מחלקה אחרת בזמן המבצע, נטו לתפוס את האקלים הארגוני כשלילי. מסקנות והמלצות: במצבים שבהם ניכרת היערכות מובנית וברורה של הארגון למצב החירום, המספקת לאחיות תחושת ביטחון ושליטה, האקלים הארגוני נתפס כמשאב. לעומת זאת, במצבים הקשורים לקונפליקט אישי, בינאישי ולקונפליקט תפקידים, האקלים הארגוני אינו נתפס כמשאב. על מנת לסייע לאחיות להתמודד עם מצבי לחץ חמור ומתמשך, מומלץ לפתח תוכניות התערבות שיסייעו לאחיות להתמודד עם הקונפליקטים מהסוגים השונים. (מתוך המאמר)