הרמב"ן: התעלות - זמן מחזורי וטקסט קדוש

"ר' משה בן נחמן (הרמב"ן) הנו אחת הדמויות המופלאות בתולדות היהדות. איש הלכה ובעל חידושים לתלמוד, פרשן מקרא, מקובל, משורר, רופא, מתפלמס עם הנצרות ועוד; דמות רנסנסית מובהקת. הרמוניה, סתירות ומתחים, מגמות דיאלקטיות - דחף גילוי ומגמת הסתר - יוצרים בצירופם את המורכבות שבתורותיו. כתביו הנם מגילומיו המרכזיים של צומת בתולדות היצירה היהודית-ההיסטורית, שבה התגבשו דפוסים סוגתיים חדשים, פרופ' חביבה פדיה מאירה בספר שלפנינו את המושגים הפרשניים פשט, דרש, קבלה - המייצגים רבדים בפרשנות המקרא שלו, שיש בה גם זיקות להגות הפילוסופית של זמנו. כתביו הנדונים בספרה מציינים את המעבר מטיפוס חשיבה "דרשני" לטיפוס חשיבה "פרשני", וכן את התמורה ההיסטורית מדפוסי תודעה המבוססים על מסורות שבעל-פה לסוגיית ההעלאה על הכתב. בעיוניה המרתקים של חביבה פדיה נעשית הבחנה בין אפיוני הדרשה למסורת המתהווה של פרשנות; יחידת ההתייחסות בדרשה היא הסיפור, התהליך הוא סימולטני והראייה היא סינופטית, תמונתית. לעומת זאת, בפרשנות המילה היא יחידת התייחסות, והמהלך (הפרשני) ממנה ואילך הוא קווי, סינכרוני. דרכי ההרמנויטיקה המתלבנות כאן הנן בעלות משמעות לדורות..." -- מעטפת אחורית