Abstract
המחבר טוען שבישראל קיימות שתי שפות ערביות; הראשונה היא היא "اللغة العربية" ואילו השניה היא "השפה הערבית". הראשונה היא השפה הראשונה של המיעוט הילידי שהיווה את רוב רובם של תושבי המקום במאות שקדמו להקמת ישראל ב-1948. זאת שפת הלימוד בבתי הספר הערביים, שפת האזור, שפת תרבות, שפת מוזיקה ושפת כתיבה. היא שפה אקטיבית, דינמית ומתחדשת, שמשתנה ככל שפה חיה, ובמקרה של הפלסטינים בישראל, ובצל המציאות החברתית והפוליטית בארץ, היא משתנה ומתפתחת בעיקר אל מול העברית השלטת. לצידה מתקיימת בארץ (לא מתוקף חקיקה אקטיבית אלא רק כשאריות של תקנה בריטית מימי המלך ג'ורג' החמישי מ-1922) שפה אחרת הנקראת "השפה הערבית" שעל הנייר היא נקראת לפעמים "שפה רשמית" אך במציאות המצב הרבה פחות מבטיח. היא רשמית רק על שלטים ביישובים מעורבים שחיים בהם יותר משישה אחוזים ערבים. היא רשמית מבחינת החוק וחובת הלימוד שלה אבל רק 3 אחוזים מהצעירים היהודים בישראל דוברים אותה ונחיתותה ומשניותה בישראל בולטת לעין. "השפה הערבית" היא השפה המוצדקת בחברה הישראלית והיא נלמדה ונלמדת בעיקר מתוך מוטיבציה אינסטרומנטלית-צבאית של התלמידים. האוריינטציה המודיעינית היא זו שניווטה את הדגש הפדגוגי מסוף שנות הארבעים ולאורך שנות החמישים והשישים. מצב שנבע מחולשתה של מערכת החינוך לעומת המערכות האחרות - הביטחונית והפוליטית. לאורך השנים הפך השילוש חינוך-ערבית-מודיעין לשילוב האפקטיבי ביותר בלימודי השפה ויצר מערכת סגורה של מומחיות. כך התקבע שדה לימודי הערבית בישראל כמרחב "מוגן", שמקבלי ההחלטות שלו, כותבי ספרי הלימוד, המורים ומורי העזר הפועלים בו הם כמעט באופן מוחלט יהודים שהערבית משנית בחייהם ובתרבותם. כך הפך שדה זה לנעדר כמעט לגמרי מערבים דוברי ערבית. המחבר טוען שלמרות שההווה של "השפה הערבית" בישראל הוא מר הוא איננו גזירת גורל. הערבית הרי לא תמיד היתה זרה ליהודים. עד לפני זמן לא רב היתה זאת שפת האזור שיהודים היו חלק אינטגרלי ממנו. בשביל יהודים אלה הערבית לא היתה ניגוד ליהדותם, ודאי שלא בשביל התושבים הוותיקים של טבריה, צפת, חברון וירושלים, או של דמשק, ביירות, צנעא ובגדד. השפה הערבית, או הערבית היהודית (ערבית כתובה באותיות עבריות) היתה מרכיב מרכזי בחיי רבות מהקהילות היהודיות, ושפה זו שימשה את יהודי האזור הן לחיבורים פילוסופיים והן לחיבורים דתיים, הן כשפת תרבות והן כשפת דת. באופק פוליטי אחר תאבד הערבית מאויבותה ותחזור למלא תפקיד משמעותי בחיי התרבות והרוח של היהודים החיים במזרח התיכון, כולל אלה שבין הים לנהר. היא תחזור ותייצג עולם של תרבות וידע המשותף למוסלמים ולנוצרים וליהודים. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 31-52 |
| Number of pages | 22 |
| Journal | מפתח: כתב-עת לקסיקלי למחשבה פוליטית |
| Volume | 9 |
| State | Published - 2015 |
| Externally published | Yes |