התאמת המינון של תרופות אצל ילדים

המושג "ילד" מכסה טווח שנים רחב ושונות פיזיולוגית עצומה בין הגילים. לכן נהוג לחלק את אוכלוסיית הילדים לפי קבוצות גיל ליילודים (עד גיל חודש), פעוטות (עד גיל 23 חודשים), ילדים (בין הגילאים 2-12) ולמתבגרים (בין הגילאים 13-18). קיימות ארבע גישות עיקריות להתאמת מינון לילדים שכולן מבוססות על התאמת המינון המקובל של המבוגר עבור ילד וכולן סובלות מיכולת חיזוי נמוכה כאשר מדובר ביילודים ובפעוטות. יש הבדלים מהותיים בפרמקוקינטיקה של תרופות בין ילדים למבוגרים ובנוסף, עצם התגובה של הילדים לתרופה ספציפית יכולה להיות שונה מזו של המבוגרים כפונקציה של מדדים פרמקודינמיים. בגלל הקושי המעשי והמגבלות האתיות בביצוע מחקרים קליניים בקרב ילדים אישור לשימוש קליני בתרופה חדשה ניתן לרוב על סמך ניסויים קליניים באוכלוסיית המבוגרים בלבד. לאחר אישור התרופה והגעתה לבתי חולים ולבתי מרקחת, השימוש בה "זולג" בהדרגה לאוכלוסייה הפדיאטרית והמלצות לגבי התאמת המינון לילדים מתקבלות על סמך נסיון אמפירי, או מניסויים קליניים שכוללים בדרך כלל מספר מצומצם של ילדים. מכאן, טיפול תרופתי בילדים היה ונשאר הרבה פחות מבוסס על מידע מוצק, בהשוואה לטיפול תרופתי במבוגרים.