התווית אזורי חיץ סביב אתרי מורשת תרבות עולם

במהלך שלושים השנים האחרונות עבר מושג ‘אזור החיץ’ סביב אתרי מורשת העולם אבולוציה חשיבתית עמוקה כאשר הוא הפך מכלי תכנוני משני בשימור מורשת טבע בלבד, לכלי תכנוני מרכזי בשימור נכסי מורשת תרבות המותווה תחת העקרונות של פיתוח מקיים, ומשמש להגנה על כלל אתרי מורשת העולם. על אף חשיבותו הרבה של איזור זה לקיימותו של אתר המורשת, הנחיות וועידת המורשת העולמית של אונסק”ו אינן מספקות שיטה ברורה לתכנון מעשי ולהתוויה של אזורי החיץ. ההנחיות מורות כי יש להתוות ‘אזור חיץ’ סביב האתר לשימור על מנת לשמור על ערכיו, אולם שיטת ההתוויה המוצעת מבוססת על העקרונות הקיימים בשימור הסביבה הטבעית. המחקר שנעשה בשנים האחרונות מצא מגבלות לשימוש בעקרונות אלה לשימור נכסי תרבות בשל תפישה שונה של המרחב הטבעי סביב האתר וגישה שונה ל”מקומו” של האתר בסביבתו. כפועל יוצא של חוסר הבהירות הקיימת בתחום ההתוויה של אזורי החיץ, אתרי מורשת רבים סובלים מבעיות קשות בהגנתם ובניהולם השוטף. מצב זה העלה את הצורך בבחינת המצב הקיים ובפיתוח שיטה, או הליך מובנה, לתכנון אזורי חיץ המותאם לדרישות התכנון והייחודיות של מורשת התרבות. לאחרונה, סיימו המחברים מחקר שמטרתו לבחון את מערכות השיקולים והשיטות להתוויה של אזורי חיץ סביב אתרי מורשת תרבות עולם כבסיס לפיתוח הליך תכנון מיטבי ובר-קיימא של גבול תכנוני זה ולהציע, בהתאם, הליך התוויה מובנה תוך בחינת יעילותו על מקרה בוחן ישראלי. האתר שנבחר הוא אתר המורשת העולמי תל באר שבע. יישום תהליך התוויה על פי המוצע במחקר הניב שטח חייץ גדול יותר מזה שהוכרז עליו בפועל והוא מבטא את מכלול השיקולים והרצונות של בעלי העניין. כל בעל ענין דאג שהאינטרסים השונים שלו, לרבות הפוליטיים, יעוגנו בחלופת ההתוויה אותה הוא הציג. אולם, שימוש בגישת המינימקס הניב, אזור חיץ נטול קונפליקטים העשוי לשמש, במקרים מסוימים, כפתרון טוב יותר מאשר זה המותווה ללא הליך התוויה מובנה. (מתוך המאמר) כולל מפות : איור 2: אזורי החיץ המקוריים ואזור החיץ המוכרז של תל באר שבע; איור 3: חלופות בעלי העניין להתוויית אזור חיץ סביב תל באר שבע