התמודדות אחיות בתקופת לחימה ולאחריה

מבצע הלחימה בישראל הקרוי "עופרת יצוקה" התרחש בשנת 2008 וגרם לחלק ניכר מתושבי דרום הארץ להגיב בתגובות חרדה, דיכאון, דחק וגם מצבי פוסט טראומה. מצבי האי וודאות באשר למשך ולתוצאות המבצע שרר גם בקרב הצוותים הרפואיים והסיעודיים במרכז הרפואי היחיד הממוקם בסמיכות למיקום הלחימה בדרום הארץ. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם להתארגנות ביה"ח בזמן מבצע עופרת יצוקה, ולהבדלים במשתנים אישיים וסביבתיים, היו השפעות שונות על רמות החרדה והדיכאון של האחיות בזמן הלחימה ולאחר חודשיים. שיטת המחקר: אורך תיאורי, השוואתי ומתאמי. כללי המחקר כללו כלי לאבחון דמוגרפי, למדידות תפיסת גורם דחק בעבודה, ולמדידת רמות חרדה ודיכאון (ח"ד). רמות ח"ד בשני זמנים: בזמן הלחימה, ולאחר חודשיים. המדגם כלל %90 נשים, הגיל הממוצע של הנבדקים היה 42.4 שנים, רובם נשואים, כשליש ילידי הארץ, ממוצע ותק בעבודה, 18 שנים. בזמן הלחימה, רמת תפישת גורם הדחק בעבודה הייתה בינונית. רמות ח"ד נשמרו ברמות נמוכות. לאחר חודשיים רמות הח"ד ירדו לרמות מזעריות. נמצא קשר חיובי חזק בין חרדה לדיכאון בשני מועדי הערכה, קשר חיובי בינוני וחלש בהתאמה בין רמות ח"ד לבין תפיסת גורם הדחק בעבודה בשני מועדי הערכה. נמצאו הבדלים מובהקים ברמות ח"ד עפ"י מגדר, רמת מיגון הבית, ותחושת מוערכות בעבודה. לגיל ולוותק בעבודה הייתה השפעה שונה רק על רמת החרדה. מסקנות המחקר הן כי ללמידת הימנעות מגורמי לחץ בזמן שגרה, לאימון ולהתמודדות עם מצבי לחץ שונים יש השפעה על הפחתת תגובות ח"ד בטווח הקצר והארוך. אחת ההמלצות היא להעביר לאחיות מידע זמין ושקוף על היערכות בי"ח בזמן מצב חירום כשהמציאות משתנה תדירות. (מתוך המאמר).