"ומה אני עושה? מה שאני יכולה לעשות, אני פשוט שם": "עמידה לצד" כפרקטיקת עבודה של מדריכי רחוב

מיה לביא-אג'י, מיכל קרומר-נבו

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

על פי דו"ח שמיד, בישראל בשנת 2005 היו מוכרים למשרד הרווחה והשירותים החברתיים כ-400,000 ילדים ובני נוער מתחת לגיל 18, אך על מצבם של כ-220,000 מהם אין מידע אמין. רבים מבני נוער אלה אמנם מוכרים למחלקות לשירותים חברתיים במשרד הרווחה, אך אין איתם קשר משמעותי ועל כן אין מידע על המצוקות והקשיים שהם מתמודדים עמם וגם לא על הצלחותיהם. בשנים האחרונות מתחזקת ההכרה שיש בני נוער המוגדרים "נוער בקצה רצף הסיכון" שאינם נמצאים בקשר עם שום גורם טיפולי/חינוכי. הקהילה והשירותיים החברתיים והחינוכיים אינם מצליחים להגיע אל בני נוער אלה ונכשלים בהצעת מענים לצורכיהם. יש הטוענים שזהו "נוער שאינו בר-טיפול": בני נוער שאינם מוכנים להיות בקשר טיפולי עם הגורמים המתאימים. הנחת המוצא שלנו במאמר זה היא שאין נוער שאינו בר-טיפול, אלא יש מערכות טיפוליות שמסיבות שונות אינן מצליחות להגיע לכל בני הנוער המתמודדים עם קשיים. במאמר נציג תכנית שמטרתה להגיע אל בני נוער אלה ונתאר את פרקטיקות העבודה המאפשרות למדריכים לעבוד עמם. התכנית, פרי יוזמה של ג'וינט- אשלים בשיתוף עם משרד הקליטה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים וקידום-נוער (משה"ח), שואפת ליצור מענים לבני נוער המנותקים או בתהליך התנתקות מן הממסד, כלומר אינם בקשר משמעותי עם שום גורם חינוכי או טיפולי. נקודת המוצא של התכנית היא כי מאחר שהמענים הממסדים הקיימים אינם מצליחים להגיע לבני נוער אלה ולספק מענה לצורכיהם, יש לנסות למצוא מענה אחר. מכאן בא שם התכנית – "בראש אחר". את התכנית מוביל אפרי ברט מ"תחום נוער-מנותק ומסגרות חוץ-ביתיות" של ג'וינט-אשלים, בשיתוף עם צוות מקרן קרב ובליווי צמוד של ועדת היגוי עם נציגים בכירים ממשרד הקליטה, משרד הרווחה, קידום נוער והמשטרה.
Original languageHebrew
Pages (from-to)16-24
Number of pages9
Journalעט השדה
Volume9
StatePublished - 2012

Cite this