Abstract
ב–8 בחודש מרס 1936, בדרשה לחג הפורים שנשא הרב הרפורמי והמנהיג הציוני האמריקני אבא הלל סילבר, בלטו שני דפוסי טיעון, שנראים מנוגדים זה לזה. הדפוס האחד, הלוחמני האקטיביסטי, זוהה עוד בשנות השלושים של המאה ה–20 כמאפיין בולט בפעילותו של סילבר, ואילו בשנות הארבעים, בעת שנעשה סילבר המנהיג המרכזי של המאבק הציוני המדיני בארצות הברית, הוא היה למאפיין המובהק ביותר שלו. הדפוס השני, של מאבק למען השתלבות יהודית בתוך הסביבה הלא יהודית, איננו מזוהה בדרך-כלל עם פעולתו של סילבר, וכאשר הוא מוזכר הוא מתואר כסותר את המגמות הפרטיקולריות והאסרטיביות מבחינה יהודית של הדפוס הראשון - או לפחות כנמצא עמן במתח. במאמר זה מבקש המחבר לבחון את משקלם של שני הדפוסים בפעולתו ובהנהגתו הציוניות של סילבר, ובעיקר את האופן שתפס סילבר עצמו את מה שנראה כמתח וסתירה בין שני הדפוסים. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 413-436 |
| Number of pages | 24 |
| Journal | עיונים בתקומת ישראל |
| Volume | 20 |
| State | Published - 2010 |