ועלייך לילית הרשעה אני משביע: מאגיה וקבלה בסדרת קמעות להגנת היולדת

לילית היא שדה מרכזית בדמונולוגיה היהודית, ובפולקלור הימי ביניימי היו לה שני מאפיינים ברורים: היא מפתה גברים בשנתם על מנת להתעבר מזרעם, והיא תוקפת אימהות וולדות, בעיקר בשעת חולשתם, בלידה ומייד אחריה. האמונה בקיומה של שדה אשר טרפּהּ העיקרי הוא נשים ותינוקות הובילה לאימוץ מנהגים ופרקטיקות להתגוננות מפניה. אחד המנהגים הנפוצים ביותר היה שימוש בקמע הגנה ליולדת ולוולד ועליו שמות המלאכים סנוי, סנסנוי וסמנגלף. במאמר זה המחברת עוסקת בארבעה קמעות ייחודיים שנועדו להגנה על יולדת ועל תינוקה. שלושה מהקמעות נמצאים באוסף משפחת גרוס (Gross Family Collection) בתל אביב, והקמע הרביעי נמצא באוסף מאגנס לאומנות וחיים יהודיים (The Magnes Collection of Jewish Art and Life) שבאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. קמעות אלו, אשר שניים מהם יוצרו בידי אותו אדם, מייצגים שלוש סדרות של קמעות, כל אחת מהן בת ארבעה קמעות. כל אחד מהקמעות בכל סדרה שויך לאחת מארבע רוחות השמיים. בשל שיוכו של כל קמע לכיוון אחר והיעדר שמות הלקוחות שהקמעות יועדו להם, מסתבר שהקמעות לא היו אישיים אלא נועדו ליצור הגנה מרחבית כוללת בכל מקום שבו יוצגו ועבור כל יולדת שבתחום השפעתם. אפשר לשער שכל ארבעת הקמעות הונחו או נתלו בבית או בחדר הלידה, כל אחד בכיוונו, וכך יצרו מרחב מוגן מפני מזיקים רבים ובראשם השדה לילית. הקמעות מתוארים בפירוט במאמר והמחברת דנה במרכיביהם הלשוניים והצורניים, ובוחנת את מבנם כסדרה מרובעת. לבסוף היא דנה בקשרים שבין תוכן לצורה בקמעות ובהקשרים התרבותיים של התכנים האפוטרופאיים המשמשים בהם. Lilith is an archdemon in the Jewish demonology. She has two main characteristics in the Jewish literature of the Middle Ages: she seduces men in their sleep in order to impregnate herself from their semen, and she attacks women and children. Lilith is depicted as one who seeks to kill children and their mothers when they are at their weakest, during and immediately following childbirth. The belief in a demon who targets women and their newborns drove people to adopt practices and customs to protect themselves. One of the most prevalent practice was the use of amulets on which the names of the angels Senoi Sensenoy and Semangelof were written. In this article I will discuss four unique amulets, designed for that purpose. Three of the amulets are from the Gross Family Collection and one of them is from The Magnes Collection of Jewish Art and Life. Two of the amulets were drawn and written by the same scribe, and they represent three series of amulets. Each of the series originally consisted of four items, each written to one of the four directions, and they were probably meant to be hung on the walls of the delivery room. In the beginning of this article I describe the amulets and their linguistic and visual components. Afterwards I discuss the amulets’ structure in a quadrangular series. The final part of this article discusses the connections between the content and visualization in the amulets and the cultural contexts of the apotropaic content used in them.