זכויות אדם ומרחב חברתי: כוחה של האגודה לזכויות האזרח בישראל

ניב גורדון

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

מאמר זה משתמש במושג "מרחב חברתי" של פייר בורדייה, כדי להתחקות אחר אופני כינון הכוח של ארגוני זכויות אדם לא-ממשלתיים. המאמר גורס שככל שארגון הזכויות ממקם את עצמו קרוב יותר למוקדי הכוח (כמו מוסדות ממשלתיים, משפטיים, אדמיניסטרטיביים ועסקיים) כך גדלה השפעתו. טענה זו עומדת בניגוד לדעתם של חלק גדול מן הסוציולוגים החוקרים את החברה האזרחית בכלל ואת הארגונים הלא-ממשלתיים בפרט, הסוברים שאסטרטגיות הפעולה שהארגונים מאמצים הן המסבירות את מידת היעילות שלהם. האגודה לזכויות האזרח מובאת כמקרה בוחן. אסטרטגיות הפעולה שלה אינן שונות מהותית מן האסטרטגיות של רבים מארגוני זכויות האדם הפועלים בישראל. אך העובדה שמבחינה בינה לבין הארגונים האחרים היא גם זו שהופכת אותה לארגון הגדול והיעיל ביותר בהקשר הישראלי - מיקומה במרחב החברתי וכן ההון הכלכלי, התרבותי, החברתי והסמלי העומדים לרשותה כארגון. אך הקרבה למוקדי הכוח פועלת כחרב פיפיות: היא מחדירה לארגון את ראיית העולם ההגמונית, וכך תוחמת ומגבילה את סדר היום האוניברסלי שאמור להנחות את הפעילות של כל ארגוני זכויות האדם (תקציר מתוך המאמר).
Original languageHebrew
Pages (from-to)23-44
Number of pages22
Journalסוציולוגיה ישראלית: כתב-עת לחקר החברה הישראלית
Volume7
Issue number1
StatePublished - 2005

Cite this