Abstract
מחקר זה בדק רמות של ביטחון תזונתי עם ובלי סימני רעב בקרב אוכלוסיות בסיכון בנגב. האוכלוסיות שנסקרו כללו 953 לקוחות של שירותי רווחה בנגב, ב- 11 ערים, עיירות פיתוח ויישובים בדוויים. כמו-כן נערך מיפקד בשכונת "שיקום שכונות" באזור הנגב. הממצאים מצביעים על שיעור גבוה בקרב המשפחות שהשתתפו במחקר של חוסר ביטחון תזונתי (72 אחוזים), ושל חוסר ביטחון תזונתי עם סממני רעב (42 אחוזים). מחצית מן הנבדקים דיווחו שלפעמים הלכו ילדיהם לבית-הספר ללא אוכל בגלל מחסור כלכלי. מצב קשה במיוחד נמצא בקרב לקוחות שירותי הרווחה ביישובי הבדווים: שיעור הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי עם סימני רעב גדול פי שניים מזה שנמצא ביישובים היהודיים. עוד נמצא, שקצבאות הביטוח הלאומי מבטיחות ביטחון תזונתי רק למחצית מן הנחקרים התלויים בהן לקיומם. מערכות וולונטריות ומשפחתיות אינן מסייעות מספיק לסובלים מחוסר ביטחון תזונתי. חוסר ביטחון תזונתי נמצא גם בקרב משפחות עובדות, שהכנסתן נמוכה. המאמר מסתיים בהצעת דרכים להבטחת ה"זכות לאכול בכבוד" ולמיגור הבעיה בישראל
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 33-54 |
| Number of pages | 22 |
| Journal | ביטחון סוציאלי |
| Volume | 65 |
| State | Published - 2004 |