חוק הטבע ותורת משה בהגותו של רב נתנאל בירב פיומי

היחס בין דת למוסר הוא אחד הנושאים המרכזיים של ההגות הדתית בכלל ושל ההגות היהודית בפרט. השאלה אם המחויבות לקיום המצוות נובעת מעצם הציווי האלוהי, מן החובה המוסרית כשלעצמה או מן התועלת (טבעית או על־טבעית) הגלומה באותו ציווי, היא מן הנושאים המרכזיים שעסקה בהם ההגות היהודית מתקופת חז"ל ועד ימינו. מטרת מאמר זה היא להציג את עמדתו המעניינת והמקורית של ר' נתנאל בירב פיומי, מגדולי ההוגים של יהדות תימן. כפי שנראה, פיתח רב נתנאל גישה מעניינת ומקורית בנוגע לשאלת הקשר שבין החוק הטבעי לבין חוקי דתות שונות, ובכללן היהדות. אמנם, כמקובל בספרות הערבית ובקרב היהודים עד תחילת המאה הט"ו, אין הוא משתמש במונח 'חוק הטבע'. המאמר מציג גם נקודה מסוימת של חוסר עקביות בכתביו ומנסה ליישב סתירה זו. מעט ידוע על רב נתנאל בירב פיומי שחי ופעל במאה הי"ב בתימן (נראה שנפטר סביב שנת 1165), רב נתנאל היה מנהיגה של יהדות תימן באחת התקופות הקשות בתולדותיה. בימיו שררה בתימן אנרכיה בשל המלחמות בין פלגים שיעיים שונים ובינם לבין הסונים, וכרגיל בזמנים כאלו מחמיר מאוד מצב המיעוטים הדתיים. לכן יש עניין מיוחד בכך, שבמצב זה נוסחה אחת העמדות הפלורליסטיות ביותר כלפי דתות אחרות שידעה היהדות בימי הביניים. (מתוך המאמר)