"חטף ודגש וניצב וחזק ורפי": בירורים במינוח הדקדוקי הקדום

"דקדוקי המקרא" הוא אחד החיבורים הקדומים בחכמת הלשון העברית, אם לא הקדמון שבהם. חיבור זה מכורתו בעמקי האנונימיות של היצירה הקדומה, והמשכי גלגוליו דרך קטעי גניזה, פרקי מסורה שנוספו למצחפי מקרא בימי הביניים וספר "עדת דבורים" לקראי יוסף הקוסטנדיני, עד שנתן את סימניו גם בשערים של דפוסי מקרא. בלבו של החיבור מצויה רשימה ארוכה של כשמונים מונחים שונים בתחומי המסורה, הדקדוק והספרות, וכל עניינם לשמש מעין "ראשי פרקים" הכרחיים לתלמיד הבא ללמוד את המקרא. החיבור נתפרסם בבמות שונות על פי כמה עדי נוסח, וסופו שזכה למהדורה ביקורתית לפני כחמישים שנה, מעשה ידיו של נחמיה אלוני, אשר הוסיף מבוא מקיף לטקסט וביאור נרחב של המונחים השונים המצויים בו. מאז זכה החיבור לניתוח של כמה חוקרים, והם ביררו בו סוגיות מסוגיות שונות. מהדורת אלוני לוקה בקשיים, הן מהבחינה הטקסטואלית, הן מבחינת הפרשנות. ברם, זכות יש לנו ללמד על המהדיר בכל הנוגע לפירושי המונחים, שהרי הוא פעל בדור שהידיעות בחכמת הלשון היו מועטות במידה ניכרת מהידיעות שבדורנו, ולא זו בלבד אלא שגם קדמותה המופלגת של הרשימה וסגנונה החתום היו למכשול עיקש לפני כל מי שבא לעסוק בה. הזהירות הנדרשת בפיענוח המונחים מחייבת התרחקות אמיצה ממקורות מאוחרים ומהפיתוי להשוות בין דרכיה של הרשימה לבין דרכי המדקדקים האנדלוסים. יתרה מזאת, קרבתה של הרשימה בזמן ובמקום לחוגי המסורה הטברנית מעמידה את המושגים שבה בתוך מסגרת ספרותית זו של המסורה, שהיא קצרנית, אנונימית וקשה. אלוני לא נמנע מניסיון לפרש מונחים סתומים כמעט לחלוטין גם במקום שנדרש להשערות, ואפילו להשערות מופלגות, וניסה לדלות סברות ורעיונות שונים מכל רחבי ספרות המסורה ומחיבורי הדקדוק הערביים והעבריים של ימי הביניים. בשני הדורות שחלפו נתעשרו ידיעותינו הרבה, הן בתחום המסורה, הן בתורות לשון שקדמו לחיוג', ובפרט זכינו לפרסומם ולניתוחם של חמישה מונחים מתוך הרשימה, לעמוד על יחסי הגומלין שביניהם ולהציע להם ביאור מפורט. אלה חמשת המונחים: (1) חטף, (2) דגש, (3) ניצב, (4) חזק, (5) רפי. (מתוך המאמר)