טקסי אזכרת בן-גוריון: ריטואלים ממלכתיים בקצה המדבר

מיכאל פייגה, דוד אוחנה

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

טקסי האזכרה לבן-גוריון הם טקסים לאומיים מובהקים, המייצגים את הלאום אך גם מכוננים את דמותו, ומאפשרים לאזרחים לדמיין אותו. מנהיגות לאומית משתמשת בטקסים המוניים כדי לבטא ערכים ולחבר אליהם את ציבור האזרחים. הטקסים הללו, החוזרים מדי שנה, הם חלק מהממד הסימבולי המלווה את הלאומיות. לצד הדגל וההמנון, המטבעות והבולים, הם מרכיבים את הדת האזרחית הישראלית. שטרות כסף, מטבעות ובולים המשתנים לאורך זמן, מאפשרים גמישות בקשר שבין המסמל למסומל. לטקסים יש גמישות רבה אף יותר; הם מבוססים על הביצוע הנוצר כל פעם מחדש, ומשום כך עוברים תהליכי שינוי בהתאם לשינוי במבצעים. המרכיב הקנוני של טקס האזכרה לבן-גוריון מתבסס על ריטואל קנוני מוקדם יותר, למעשה על הכלאה בין שני טקסים שונים שהופכים אותו ל'נכון' ואפילו לברור מאליו: טקסי האבלות והזיכרון היהודיים וטקסי מדינה אחרים. המפגש ליד הקבר, אמירת הקדיש ואל מלא רחמים, דברי הנשיא וראש הממשלה, הנחת הזרים של נציגי הציבור הבכירים - אף מרכיב מכל אלה לא הומצא במיוחד עבור אזכרת בן-גוריון, ולא התפתחה מסורת ייחודית לטכס זה. טקס האזכרה לבן-גוריון מחקה טקסים אחרים, ואפשר להגדיר את הקנוניות שלו כ'דרג שני'. אם יש בו תחושה רעננה, היא באה בזכות הנוף שמסביב והעיצוב המיוחד של רחבת הקבר מול המדבר, נוף שונה לחלוטין מטקסי מדינה אחרים. התפתחותו של המרכיב האינדקסלי, אשר השתנה משנה לשנה, עומדת במוקד מאמר זה. מי טורח להגיע אל הטקס, אילו מסרים מועברים בנאומיהם של נשיא המדינה או ראש הממשלה, או איזה קהל בא או מובא אל הטקס, כל אלה מלמדים על שינויים שחלו בחברה הישראלית, והם בולטים שבעתיים על רקע הסטטיות של המרכיב הקנוני.
Original languageHebrew
Pages (from-to)159-181
Number of pages23
Journalישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה תרבות חברה
Volume22
StatePublished - 2014

Cite this