כך זה היה

מאת המתרגמת
את ההקדמה הבאה כתב אבי, דויד מירסקי, בשנת חייו האחרונה,
:1984
"היום, כשאני מביט לאחור על חיי המורכבים, ושוקל את כל מה
שחוויתי, אני מרגיש שאני לא יכול, פשוט לא מסוגל לשמור את
הכול לעצמי ולקחת איתי לעולם הבא. הבנתי שאני חלק - או יותר
נכון, חלקיק - מהאנושות ומההיסטוריה שלה, ואני רוצה לתת את
העדות האנושית שלי.
בגלל היותי יהודי הייתי רוצה מאוד שהקוראים שלי, יהודים
ולא יהודים, יבינו אותי היטב. אני בוחל בכל ביטוי של קיצוניות
ולאומנות , ואין בי אף לא גרם אחד של התנשאות לאומית. יש לי
ביקורת קשה על תהליך ההתבוללות ש עודדה התעמולה
הסובייטית, שמטרתה הייתה השמדה מלאה של הלאום היהודי. אני
כותב מתוך רצון להביא תועלת לעם היהודי, מבלי להזיק לאחרים.
ואם אני משמיע ביקורת גם על ישראל האהובה שלי, אני עושה זאת
לא בשביל להזיק לה, אלא בשביל לעזור לה באמצעות התרופה
העוצמתית ביותר בעולם – האמת. מנקודת המבט שלי, ציוני הוא
לא מי שמתעלם מהחסרונות שלנו, אלא מי שרואה אותם ועושה
את כל מה שאפשר כדי לתקנם. "
בראשיתה של שנת ,2023 כמעט 40 שנה לאחר מותו של
אבי, אני רואה בכאב צורב איך עדיין יש צורך להסביר שביקורת היא
"לא בשביל להזיק", ושאני ורבבות ישראלים כמוני יוצאים למחאות,
צעדות והפגנות כדי להגן על ישראל האהובה שלנו מפני חבורה של
אנשים שיכורי כוח וחסרי דעת, העלולים להחריב כל מה שבנינו כאן
ביחד.