Abstract
העברית המקראית, כמו גם העברית החז"לית, שתיהן נטולות ביטויים מפורשים הנוגעים למיניות, אך חז"ל השתמשו "בשמות מושאלים וברמיזות" שהפכו להיות חלק מן השפה, ובכך יכלו לשמש בסיס לשפה עממית המקיפה את כל רובדי החיים. אבקש להראות במאמר זה כי לשפת חז"ל אכן ישנו מנעד משמעות של רמיזות והשאלות של ביטויים הנוגעים למיניות, וכי השימוש בקודים הללו הוא חלק בלתי נפרד מן האופן שבו שפת חז"ל מרחיבה את אופקי העברית ומאפשרת לה להיות שפה "עממית" יותר. אבקש להראות מדוע שפת חז"ל היא השפה בה בוחר ברנר לתיאורים מיניים בספרו "מסביב לנקודה". (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 195-211 |
| Journal | מכאן: כתב-עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית |
| Volume | כב |
| State | Published - 1 Jul 2022 |