Abstract
הומור מוגדר על-ידי פרויד - "מההישגים הנפשיים הגדולים ביותר". הוא עוזר לקבל את המציאות, להשתחרר מאשליתיות, אך בו-זמנית הוא מעין מנגנון מאלחש, מציע הקלה מהמציאות הכואבת. נגזר מכך היחס של הומור לנרקיסיזם. הוא יכול לשמש אמצעי לריכוך להגחה או לטרנספורמציה בנרקיסיזם, אך זאת - תוך הטענה נרקיסיטית מסוימת בו-זמנית, לאחר סקירה תיאורטית על הומור ושימושיו במרחב הפסיכואנליטי, תבחן המחברת את היחסים בין שימוש בהומור לבין נרקיסיזם במרחב זה, בטיפולים ובהדרכות. תדגים בדוגמאות קליניות את הפוטנציאלים שבהומור כשהוא נוצר על-ידי כל אחד מהצדדים, כמו גם מתוך האינטראקציה והיחד. ותתייחס גם לסכנות החבויות בשימוש בו. לסיום, תגע בהיבטים אתיים - חשיבותה של גישה מחוייכת, צנועה, הומוריסטית, כלפי עצמנו בראש ובראשונה ואף כלפי מטופלינו. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 246-253 |
| Number of pages | 8 |
| Journal | שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה |
| Volume | 32 |
| Issue number | 3 |
| State | Published - Jul 2018 |
| Externally published | Yes |
Cite this
- APA
- Author
- BIBTEX
- Harvard
- Standard
- RIS
- Vancouver