לא אחת ולא שתיים: מחשבות על עתיד משותף בישראל־פלסטין

מאמר זה מהווה ביקורת הן על פתרון שתי המדינות והן על פתרון המדינה האחת. הוא מציע חזון אלטרנטיבי הכולל מרכיבים של שני המודלים. הנוסחה המוצעת כאן היא איחוד פלסטיני־ישראלי (אפ"י) בעל רבדים מוסדיים שונים: מנהל משותף המבוסס על ייצוג פריטטי הממוקם בבירה המאוחדת בירושלים, שתי מדינות לאום נפרדות וששה מחוזות השייכים לאחת משתי המדינות, בנוסף למחוז המשותף בבירה. על פי הנוסחה המוצעת, כל מה שניתן לחלק יחולק, ומה שלא ניתן ינוהל במשותף ללא יכולת להכריע על בסיס של רוב ומיעוט. בתקופת ביניים התחלתית ישתתף גורם שלישי, בינלאומי, כמתווך במחלוקות. התפיסה היא של "עיצוב מוסדי", המבוססת על ההנחה שדמוקרטיה היא מוסד לתיווך קונפליקטים, אלא אם כן היא בנויה בצורה שגויה, אז היא דווקא עלולה להעצימם. החזון העתידי של 1-2-7 מדינות המוצע כאן, הוא דרך אפקטיבית ומעשית יותר להכיל את הקונפליקטים ברבדים השונים, בהעדר פתרון אידאלי פשוט, כמו מדינה אחת או שתיים. (מתוך המאמר)