להוציא פסולת מאשפה: רשמים אנתרופולוגיים מסקרי אשפה ביתית בישראל

המחברת מנתחת את תהליכי הטיפול הסביבתי בפסולת בישראל מתוך פרספקטיבה מחקרית המשלבת בין לימודי מדע, טכנולוגיה וחברה (STS) ולימודי סביבה. המאמר מבוסס על תצפיות משתתפות שערכה בסקרי אשפה – תהליך שבו דגימה מייצגת של אשפה עוברת הפרדה, מיון וסיווג כדי לבדוק את מידת הצלחתה של המדיניות הננקטת בישראל לקידום טיפול סביבתי בפסולת. פריד מציגה שלוש טענות השזורות זו בזו. ראשית, היא מראה כיצד אבחנות מדעיות סיווגיות הנעשות במסגרת סקרי האשפה הן פעולות פוליסמיות, הנעשות לאו דווקא במסגרת מדעית וממודעת אלא באופנים שרירותיים ויחסיים. שנית, היא מראה כיצד נוצרת דיכוטומיה מושגית בין “אשפה“ ובין “זבל“ ועומדת על המשמעויות החברתיות – המדעיות, הטכניות והמוסריות – של היווצרות הקטגוריות הללו. שלישית, פריד גורסת כי עבודת המיון, שאמורה להיות טכנית בעיקרה, נושאת משמעויות סביבתיות נורמטיביות המשליכות על המדיניות הננקטת ומטילות אחריות מוסרית (גם) על התושבים, אלה המשליכים את האשפה הביתית.