לוית חן: החלק הראשון מן המאמר השביעי: מעשה מרכבה

ר' לוי בן אברהם ידוע בתולדות ישראל כדמות בולטת בפולמוס שנתגלע בעולם היהודי בתחילת המאה הי"ד בנושא העיסוק בפילוסופיה, הן בלימודה והן בשימוש בה כמפתח לפרשנות התורה. חיבורו 'לוית חן', שנכתב בסוף המאה הי"ג בפרובנס, עורר את זעמם של מתנגדי הפרשנות הפילוסופית, ובראשם את גדול הפוסקים בדורו, ר' שלמה בן אדרת (הרשב"א). חרם זה הפך את ר' לוי לדמות מוכרת לתלמידי התקופה. במאה הי"ט דנו כמה מגדולי חוקרי חוכמת ישראל ב'לוית חן' ובמחברו, וחוקרי הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים ממשיכים לגלות בהם עניין עד עצם היום הזה. 'לוית חן' אינו חיבור פרשני בלבד. הוא ספר שמטרתו להעביר לקורא בשפה העברית את כל הידע העיוני הדרוש כדי להגיע לשלמות, ברוח משנתו של הרמב"ם. (אתר המו"ל)