למה לא צריך לנפץ מיתוסים - המקרה של מיתוס פרומתאוס

מאמרו של דוד אוחנה עוסק בשאלה של פירוק המיבנה המיתי למרכיביו ובאופן זה על האפשרות לעמוד על מרכיבים חשובים בתודעה האנושית. המחבר מפריד בין תפקודו של המיתוס בסביבתו המקורית ובין תפקודו בסביבתו החדשה במציאות הפרשנית. מבחינה זו אפשר לומר שהסביבה הפרשנית המאוחרת מעניקה למיתוס הקדום חיים חדשים. למרות שאין המחבר נוקט במילים אלה, הוא מנסה לעמוד על המצב האינטר טקסטואלי של שני מצבי מיתוס, בין אם זה המיתוס הקדום ופרשנותו המאוחרת ובין אם מדובר על שני מיתוסים העוסקים במודע ושלא במודע באותו נושא. ציר מרכזי במחקרו של דוד אוחנה משמשים המוטיבים המיתיים הקשורים בשמו של פרומתאוס. מוטיבים שונים עולים כאן, הן במיתוס המקורי והן בשימוש שנעשה בו בשלבים תרבותיים מאוחרים יותר, כמו בתקופת הרנסנס וברומנטיקה של המאה הי"ט. חייו של המיתוס הפרומתאי עולים כאן בראייה היסטורית מגוונת. בחלקו האחרון של מחקרו המחבר מאיר בצורה מעניינת את שימושיו של המיתום של פרומתאוס בפילוסופיה החדשה, ובעיקר בחשיבה הפילוסופית על המדע המודרני.