למות בבית מזווית ראייה של המשפחה המטפלת בישראל

יעקב בכנר, יורם זינגר, שרה כרמל

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

התפתחות הרפואה והטכנולוגיה בחמישים השנים האחרונות, בשילוב עם נטיית הממסד הרפואי להעביר את הטיפול בחולה הנוטה למות למשפחות עצמן ורצונם של החולים למות בביתם, מטילים על בני המשפחה נטל כבד וממושך אשר מתבטא בתחומים רבים ומגוונים. חסר מידע ביחס לעמדות ולחוויות ההתמודדות של בני משפחה המטפלים בחולים נוטים למות עם הטיפול והמוות בבית. מטרת המחקר הנוכחי להעריך השפעה של שתי מסגרות שירותי בריאות על ההתנסות של המטפלים העיקריים עם חוויית המוות של חולה בביתו, ולבחון את עמדותיהם של מטפלים אלה ביחס להתנהגות של הצוות הרפואי. לשם כך נערכה השוואה בין שתי קבוצות של מטפלים: האחת טיפלה ביקירה במסגרת של הוספיס-בית והשנייה טיפלה ביקירה במסגרת של מרפאה קהילתית בשילוב עם בית-חולים. המדגם כלל 159 מטפלים עיקריים של חולי סרטן שנפטרו: 76 מהם השתייכו למסגרת הוספיס-בית ו-83 למסגרת בית החולים. ככלי המחקר שימש שאלון אשר נבנה על סמך סקר ספרות וראיונות עומק עם מטפלים משתי הקבוצות. נמצא שמטפלי הוספיס-בית תפסו את חוויית המוות בצורה חיובית יותר מאשר מטפלי בית חולים. כמו כן, אחוז גבוה מהמטפלים של חולים בהוספיס-בית היה חוזר שוב על הטיפול כפי שהוא התבצע על ידי הצוות הרפואי, לעומת אחוז נמוך בהרבה מהמטפלים במסגרת בית החולים. הערכות חיוביות יותר כלפי כל אנשי הצוות הרפואי ניתנו על ידי קבוצת מטפלי הוספיס-בית בהשוואה לקבוצת מטפלי בית החולים. לאור ממצאים אלה, מומלץ להרחיב את השירות של הוספיס-בית לאזורים נוספים בארץ וכן לבנות תוכניות הדרכה והשתלמויות המיועדות לאנשי מקצועות הרפואה, על בסיס עקרונות הגישה הפליאטיבית-הוליסטית כדי להשיג את איכות החיים הגבוהה ביותר האפשרית לחולה ולבני המשפחה.
Original languageHebrew
Pages (from-to)107-121
Number of pages15
Journalגרונטולוגיה: כתב-עת בנושאי הזיקנה
Volume32
Issue number1
StatePublished - 2005

Cite this