לקראת סוציולוגיה של משטרי השכחה קולקטיבית: המקרה של עקירת הפלסטינים (הנכבה)

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

מאמר זה מסביר כיצד קרה שישראלים כה רבים "לא ידעו" על עקירת הפלסטינים בשנת 1948 במהלך מלחמת העצמאות של ישראל ולאחריה, ובאופן מוכלל יותר, כיצד שוכחות חברות את עברן. לשם כך אאמץ את גישתה של האנתרופולוגית הבריטית מרי דאגלס, שלפיה שכחה אינה היעדר זיכרון, אלא סוג של זכירה: זכירה בררנית, זכירה מסולפת או אי-זכירה. עניינו האמפירי של מאמרי הוא השיכחה-השכחה של העקירה הפלסטינית. השאלה המקובלת בלימודי זיכרון קולקטיבי היא כיצד מומצא הזיכרון. כאן נשאל את השאלה ההפוכה: כיצד מומצאת השיכחה? ובאופן משני: כיצד מתרחש מעבר מן ההשכחה אל ההיזכרות? המאמר מיוסד על שלושה פרקים עיקריים: פרק העוסק ביסודות של "משטר ההשכחה" ובכינונו באמצעים שונים; פרק העוסק ב"שרידים" מוכפפים של המציאות המושכחת המתקיימים בתוך משטר ההשכחה ההגמוני; פרק העוסק ב"נבטים" של אי-נחת ממשטר ההשכחה, בגילויים של ערעורו ובשחיקתו. (מתוך המאמר)
Original languageHebrew
Pages (from-to)9-42
Number of pages34
Journalהמרחב הציבורי
Volume10
StatePublished - 2016

Cite this