"מדינת כל אזרחיה?" - יחסה של המדינה למיעוטי מולדת בדמוקרטיות שסועות: לקחים מהמקרה ההודי

המאמר שופך אור על מעמדם של מיעוטי מולדת בחברות שסועות, באמצעות השוואה מקיפה בין שני מיעוטי מולדת במדינות בעלות פרוצדורות דמוקרטיות - המיעוט הערבי-פלשתיני בישראל והמיעוט המוסלמי בהודו. תכלית מרכזית להשוואה היא דיון תיאורטי ואמפירי במעמדם של מיעוטי מולדת במדינות הבוחרות לעגן את מערכת הממשל שלהן במערכת ממשל רובנית, ולא במערכת ממשל על פי דגם הפשרה והשיתוף (המכונה קונסוציונליזם). במסגרת המחקר הכותבת בוחנת האם מעמדו של המיעוט המוסלמי בהודו - מדינה המוגדרת כ"מדינת כל אזרחיה", מדינה חילונית המקנה זכויות קהילתיות למיעוטיה השונים ובכללם המיעוט המוסלמי - טוב ממעמדו של המיעוט הערבי בישראל. במקביל היא בודקת את השאלה האם שינוי הגדרת המדינה בישראל הנו תנאי הכרחי ו/או תנאי מספיק להשגת שיפור מהותי במעמדו של המיעוט הערבי בישראל. שאלה נוספת שההשוואה להודו תתרום לליבונה, עניינה בתחרות בין השאיפה לשינוי מהותי-רדיקלי של ישראל (מדינת כל אזרחיה או מדינה דו-לאומית) לבין חתירה לשיפור מעמד המיעוט הערבי במסגרת "דמוקרטיה אתנית משופרת". בהתאמה תנותח המשמעות המעשית של ההגדרות המחקריות-אקדמיות למשטרים הללו בתצורה של מדיניות ציבורית, ולא ההגדרות הפורמליות-חוקתיות של המדינות בלבד. (מתוך המאמר)