Abstract
ההיסטוריה של הפסיכותרפיה רצופה כבר מתחילת דרכה בנטייה של כל גישה לבדל ולייחד את עצמה תוך תחרות ואף יריבות מרה בין הגישות, מחד, ומאידך, בניסיונות לקדם אינטגרציה ביניהן, מתוך הבנה כי אין גישה אחת שיכולה להציע מענה לכל האתגרים של התחום, כי קיימים אזורי חפיפה בין הגישות וכי שילוב ביניהן עשוי להיות בעל תרומה משמעותית ליעילות הפסיכותרפיה. החל משנות השמונים של המאה הקודמת הפכה האינטגרציה של הפסיכותרפיה למגמה מרכזית בתחום, תוך תנופת פיתוח של מודלים לאינטגרציה, התרחבות המחקר ופיתוח רשתות מקצועיות לקידום הנושא. בהתאם לכך, מראים סקרים כי מרבית המטפלים מגדירים עצמם היום אינטגרטיביים או אקלקטיים. במאמר נצא מדוגמה קלינית, נגדיר מודלים מרכזיים לאינטגרציה של הפסיכותרפיה, נעמוד על יחסי הגומלים בין התעצמות האינטגרציה של הפסיכותרפיה לבין פיתוח המחקר בתחום, נאיר את חשיבות ההטמעה של איפיונים תרבותיים במסגרת תהליכי אינטגרציה של הפסיכותרפיה, נדון בסוגיות הקשורות להכשרה לאינטגרציה של הפסיכותרפיה, ונצביע גם על האתגרים המרכזיים העומדים בפני התחום. אנו מקווים כי ההיכרות המקיפה שנציע עם תחום האינטגרציה של הפסיכותרפיה תיצור הזמנה להעצמת תהליכי הפיתוח, המחקר וההכשרה בנושא מרכזי וחיוני זה. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 156-163 |
Number of pages | 8 |
Journal | שיחות: כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה |
Volume | 28 |
Issue number | 2 |
State | Published - Mar 2014 |