Abstract
המאמר עוסק באוהדי כדורגל ותיקים, והוא מתבסס על ראיונות עם אוהדי כדורגל מבוגרים יחסית מחמש קבוצות כדורגל מליגת-העל. בשני מקומות נמצאו אוהדים ש"אינם רוצים ערבים בקבוצתם", מרביתם מן הקהל של קבוצת בית"ר ירושלים ומיעוטם מן הקהל של קבוצת מכבי נתניה. אוהדים מרואיינים אלה, יש לציין, אינם מייצגים פלח אחר של אוהדים – בני נוער בני 18-14 – שגם בעיני לא מעט מהם השחקנים הערבים הם לצנינים. החיפוש אחר שורשי ההתנגדות לשחקנים ערבים מוביל למישור האידאולוגי: האוהדים שאינם רוצים ערבים בקבוצתם – ואינם רוצים ערבים בכלל – הם ימנים קיצונים מן המעמד הבינוני והבינוני-נמוך. אידאולוגיה ימנית-קיצונית, יותר מכל דבר אחר שאפשר היה לעמוד עליו במחקר זה, מעצבת את עמדתם ואת התנהגותם כלפי שיתוף שחקנים ערבים בקבוצתם וכלפי הערבים בישראל בכלל. האידאולוגיה הזו היא שמגדירה בעבורם את הערבי כזר מוחלט: אין לו מקום בקבוצת הכדורגל שלנו, ואם אפשר – אף לא בשום קבוצה יהודית אחרת. ובכלל, אין לו מקום בתחום שנחשב בקרב האוהדים הללו כריבונות יהודית (תקציר מתוך המאמר).
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 218-242 |
| Number of pages | 25 |
| Journal | מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות |
| Volume | 45 |
| Issue number | 2 |
| State | Published - 2007 |