מטופלים עם פציעות חודרות וגוף זר תוך עיני: מאפיינים אפידמיולוגיים וקליניים, וגורמי סיכון לתוצאות ראייה סופיות

הקדמה: פגיעות עיניים חודרות מהוות סיבה שכיחה לאשפוזים במחלקות העיניים. פגיעות עיניים חודרות עם גוף זר תוך עיני נגרמות לרוב באוכלוסייה הצעירה והעובדת, ומהוות נטל כלכלי קשה. מטרות: לדווח על אוכלוסיית החולים ולזהות גורמים מנבאים לתוצאות ראייה סופיות במטופלים עם פגיעות עיניים חודרות וגוף זר תוך עיני בנגב. שיטות: המחקר רטרוספקטיבי. נכללו חולים אשר לקו בפגיעת עין חודרת עם גוף זר תוך עיני, טופלו ונותרו במעקב שישה חודשים לפחות במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בין השנים 1995-2011 .אוכלוסיית המחקר סווגה לשתי קבוצות לפי השינוי בחדות הראייה ההתחלתית לעומת חדות הראייה הסופית: )1" )הצלחה"; )2" )אי הצלחה" )נבדק הקשר בין השינוי בחדות הראייה לחמישה משתנים: זמן בין פציעה לאשפוז; זמן בין אשפוז לניתוח; חדות הראייה בהתקבלות לאשפוז; מיקום תוך עיני של הגוף הזר ופגיעות עיניים חודרות. תוצאות: הגיל הממוצע היה 7.28±3.15 .הרוב היו גברים )%1.97% .)5.73 מהגופים הזרים התוך עיניים היו מתכתיים. מרבית הפציעות התרחשו בעבודה )%5.48 .)אזור 1 היה השכיח ביותר לפגיעה חודרת בעין היה )הקרנית והגובלת( )%62 )וב־%65 הגוף הזר נמצא במקטע האחורי. חדות הראייה המתוקנת בזמן ההתקבלות הייתה שונה בין הקבוצות )p 02.0=value ,)ממוצע חדות הראייה בהתקבלות )ב־LogMAR )היה גבוה יותר )3.1±2.1 ) בקבוצה )54=n )שהוגדרה כ"הצלחה" מאשר בקבוצה )14=n )שהוגדרה "אי הצלחה" )1.1±6.0% .)1.85 מהמטופלים הגיעו לחדר מיון ו–%91 נותחו תוך פחות מ–24 שעות מזמן הפציעה. זמן הגעה לטיפול או זמן ההמתנה לניתוח לא נמצא כבעל חשיבות. מסקנות: לראשונה הצגנו גישה שונה וחדשנית להצלחה ואי הצלחה מבחינת חדות ראייה כתוצאה הסופית במטופלים עם פגיעות עיניים חודרות וגוף זר תוך עיני. ראינו שמטופלים עם חדות ראייה גרועה יותר בהתקבלות לבית החולים הם בעלי סיכוי לשיפור גבוה יותר בסוף תקופת מעקב בהשוואה למטופלים בעלי ראייה התחלתית טובה יחסית. 

AIMS: To describe and identify clinical characteristics, prognostic factors and visual outcome in patients with intraocular foreign bodies (IOFB) in southern Israel.

METHODS: We conducted a retrospective review of all cases of open globe injury with IOFB treated and followed-up for at least 6 months in the Ophthalmology Department at Soroka University Medical Center, Beer Sheva, Israel, from 1995-2011. The study population was subdivided into two groups: 1. Patients whose difference in visual acuity (VA) between presentation and end of follow-up was considered "successful" (n = 54); 2. Patients whose difference in VA between presentation and end of follow-up was considered "non-successful"(n = 14). Comparing these two groups, we analyzed the following: time from trauma to admission, time from admission to operation, location of IOB, wound zone, best corrected VA at admission.

RESULTS: A total of 97.1% of the study group were males and the mean age was 28.7 ± 15.3 years. Metallic IOB were found in 73.5% of cases. The IOFB penetrated at Zone 1 in 61.8% cases, and were located at the posterior segment in 65.2 % of cases. The two subgroups differed in their best corrected VA (by LogMAR) at presentation (p value = 0.02): the patients who were defined as "successful" (n = 54) had.a higher mean VA (1.2 ± 1.3) than those (n = 14) who were defined as "non-successful" (1.1 ± 0.6). The duration of time from trauma to admission was not found to be of statistical significance (p value = 0.361, and neither did the time from admission to operation (P value = 1).

CONCLUSION: We present an innovative definition of VA changes during the follow-up period in patients with open globe injuries involving IOFB. Our study showed that patients who presented with worse VA had a better chance of a "successful" outcome.