מילת יילודים מתים: מנהג, הלכה, גאוגרפיה והיסטוריה ומה שביניהם

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

החובה למול תינוק שנפטר בטרם הספיקו הוריו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו הלכה פסוקה היא, ומקומה לא נפקד מן השולחן ערוך. קיום הלכה זו מוסתר מן העין מעצם טבעו. אין הוא נעשה בחגיגיות או ברוב עם, ודומה שהמוני בית ישראל אינם מודעים להלכה או לדרך ביצועה, אף שהיא מתקיימת עד היום בידי אנשי החברה קדישא בכל אתר ואתר. המאמר מתאר את תולדותיה של ספק הלכה - ספק מנהג - ספק מרפא לנפש האם שאיבדה את פרי בטנה - ספק פעולה הנובעת מאמונה באופי החיים שלאחר המוות. בדרך הילוכו עוקב המאמר אחר גילגוליה של פרקטיקה זו למן תשובותיהם של גאוני בבל במאה התשיעית, דרך איטליה, ספרד ואשכנז, ועד לפרובנס של המאה הארבע עשרה. המסע הגאוגרפי-ההיסטורי שיוצג להלן מלמד שהנוהג למול ילדים מתים עורר התנגדות רבה, והתומכים בו מנו סיבות שונות לעצם קיומו. בין אלה לאלה מתבררת תפיסה ייחודית של תפקיד המצוות ושל אופי החיים שלאחר החיים, ונדמה שהמסע בתולדותיה של פינה נידחה זו בנוהג היהודי הופך למסע בין תרבויות יהודיות. אכן, כולן נדרשות לתשובה קצרה אחת של אחד מגאוני בבל, והכל שבים אליה תוך שהם עושים בה כבתוך שלהם. (מתוך המאמר)
Original languageHebrew
Pages (from-to)453-475
Number of pages23
Journalציון: רבעון לחקר תולדות ישראל
Volume79
Issue number4
StatePublished - 2014

Cite this