Abstract
מאמר זה מבקש להתחקות אחר הפואטיקה של מרדכי גלילי, לחשוף את מנגנוניה ומניעיה ולעמוד על דרכה הייחודית ליצירת ממואר פואטי בן זמננו. גלילי הוא מן הראשונים שהחלו לכתוב ממוארים פואטיים, והיסוד האישי-תיעודי ניכר ביצירתו מתחילתה. קובצי השירה המוקדמים שלו הם ממבשרי הגל הממוארי בשירה הישראלית, וספריו האחרונים הם מן ההופעות הבולטות והמעניינות יותר בתת-ז'אנר זה. כאן אבקש לברר את המתחים העקרוניים המתגלעים בממואר הפואטי של גלילי בין נרטיב אישי לבין עדויות היסטוריות, בין היעדר לנוכחות ובין קימום ה"אני" באמצעות הכתיבה לבין שחזור נוקב של השכחתו ואיונו. אבקש להראות שהממואר הפואטי של גלילי אינו מייצר "אני" אחדותי אוטונומי ומובחן הנרקם מתוך עבר משוחזר, אלא להיפך: הוא מסכל את אפשרות התרקמותו של "אני" כזה בהציגו נרטיב מקוטע המערער את הגבולות בין ה"אני" לאחר ובין בדיה למציאות ומטיל ספק בעצם האפשרות לדעת ולהבין. אופיו הפואטי של ממואר זה - כלומר כתיבתו כשירה, על ההכרעות האסתטיות שגלילי מפעיל בבנייתה - מתגלה כמודוס הכרחי ליצירת המתח בין התהוות להתאיינות, מתח המאפשר למשורר לדבר מתוך השתיקה ולשתוק בלב הדיבור. המאמר דן בפעולה הארכיבית של גלילי ובמתח המובנה שהוא יוצר בין תיעוד לאמת ולאחר מכן דן בפואטיקה של הקולאז' בשירתו, וכן עומד על מאפייני הטכניקה של הקולאז' מבעבר מן האמנות הפלסטית אל השירה. המאמר אף מתאר את השימוש הנרחב שעושה גלילי במכתבים ואת האופן שבו הוא מעניק להם איכות "רפאית".
| Translated title of the contribution | A Different Landscape: The Poetic Memoir of Mordechi Galili |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 5-46 |
| Number of pages | 42 |
| Journal | אות: כתב עת לספרות ולתיאוריה |
| Volume | 11 |
| State | Published - 2021 |