Abstract
המאמר מבקש לטעון כי הרומן "עת הזמיר" מאת חיים באר מציג עמדה מיואשת וחרדה מפני כוחה האלים של הספרות הקנונית, ומבקש להציג אותה לא ככלי היכול ליצור הבנה חדשה, מקורית ושונה של המציאות, אלא ככזו המקבעת עמדות ומונעת דיאלוג של אמת. לעומת כוח מצמית זה של הקנון מציב הרומן את הספרות המינורית כמי שמבקשת לחמוק מעוצמתו של הקנון ולהמירו במרחבים ספרותיים גמישים ופתוחים שאינן כורעים תחת נטל ההיסטוריה והשייכות, אלא משקפים טעם אישי, אקלקטי וחד-פעמי. כדי לאפיין את הקנון הספרותי של קהילת בסיס הרבנות הצבאית הפיקודית, מחבר המאמר אסף את הציטוטים הרבים המובאים ברומן, ומיין אותם על פי הדוברים השונים ותפקידם בעלילה. בכך הוא ביקש לבחון אלו טקסטים כל אחד מגיבורי הרומן בוחר לצטט, וחשוב לא פחות - מאלו טקסטים הוא נמנע, ואם אפשר להגדיר קנון משותף לגיבורי הרומן. כדי להדגים זאת, המאמר מתמקד בשלושת גיבוריו הראשיים של הרומן.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | מלאכת החיים: עיונים ביצירתו של חיים באר |
| Editors | חיים וייס, חנה סוקר-שווגר |
| Place of Publication | תל אביב |
| Publisher | עם עובד |
| Pages | 245-261 |
| Number of pages | 17 |
| ISBN (Print) | 9789651324444 |
| State | Published - 2014 |